יהודה לייב חנקין נולד בקרמנצוג, רוסיה. עסק שם בחכירת אחוזות, בניהול משק ובעסקי יבול וקרקעות עם האיכרים הקולוניסטיים הגרמניים. בעקבות המאורעות ("הסופות בנגב") שפרצו ברוסיה בשנת 1882, וכחובב ציון נלהב, היה ראשון החותמים על מכתבה של קהילת קרמנצוג לארץ ישראל, מכתב שבו מציגים את השליח ז"ד ליבונטין "שהולך בשמם לארץ ישראל להכין בשבילם מקום עליה ובנין הארץ" (ד' יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התש"א, עמ' 24). בשנת התרמ"ב, 1882, עלה לארץ, ליפו, ויחד עם ז"ד ליבונטין ויוסף פינברג פעל להקמת "ועד חלוצי יסוד המעלה" ולקניית אדמות "עיון קרא". עמד בראש שיירת המייסדים ההולכת מיפו, ביום ט" באב התרמ"ב, 1882, בדרכם אל ייסוד המושבה ראשון לציון. בזכות היכרותו הקודמת את עבודת החקלאות, היה המוציא והמביא בסידור המשקים במושבה הצעירה והמורה הראשון של האיכרים החדשים ועל פיו התנהלה כל העבודה. בנה את הבית הראשון במקום ועודד בכך את המייסדים האחרים להתחיל בבניית בתיהם. בשל השפעתו הרבה על החיים במושבה והחיבה שרחשו לו, כינוהו "הדוד ליובקה". השתתף בהגנה על המושבה מפנ יהשכנים הערביים שלמדו לכבד את ידו החזקה ולהתיירא מפניה. יחד עם בנו מנדל היה שומר בכרמים. מעידים עליו שהיה מפליא לעשות ולהמציא המצאות ויום אחד הפתיע את ערביי יפו כשהגיע לשם בעגלה רתומה לשני גמלים וגרם להם בכך התרגשות רבה. יהודה לייב חנקין היה חבר הוועד הראשון של המושבה וחתום על ספר התקנות הראשון. נמנה עם האיכרים המעטים שהיו עצמאיים ולא נעזרו בכספי הברון. כשהחלה ההתקוממות כנגד פקידי הברון, בשנת התרמ"ז, 1887, היה מראשי המתמרדים ויחד עם משפחות פינברג ובלקינד נדרש גם הוא לעזוב את ראשון לציון. חנקין ניסה לעמד על זכותו, כאיכר עצמאי, להמשיך לעבד את אדמתו אך נכנע לפנייתם התקיפה של ראשי חובבי ציון, פינסקר ולילינבלום, וכדי לא לפגוע בהמשך פעולותיו של הברון לטובת היישוב כולו, עזב ליפו. ביפו פתח חנות למנופקטורה, (סוגי אריגים-בדים שונים). שנים מועטות לאחר מכן, בשנת התרנ"ד, 1893, נפטר. בתקופת מלחמת העולם הובאו עצמותיו לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון.
צאצאים:
