יהודה גוּר (גְרָזוֹבְסקי) היה בלשן, מחנך, מילונאי, סופר ומתרגם, מראשוני הכותבים בעברית בארץ ישראל.
גור נולד ב-1862 בפוהוסט שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי; כיום בבלארוס), לישעיה ראובן גרזובסקי, נצר למשפחת הרבנים מהרש"ק. למד ב"חדר" ובישיבה בעירו, וכן שלוש שנים בישיבת וולוז'ין, ועבר לווילנה כדי ללמוד ספרות. בווילנה התיידד עם משכילי וילנה והחליט לעלות לארץ ישראל. הוא למד בווילנה את מלאכת הצילום מתוך מטרה להתפרנס מהצילום בארץ ישראל, ובחודש סיוון תרמ"ז (1887) עלה ארצה.
בארץ עבד בתחילה בחקלאות ובהמשך בחנות ביפו. לאחר מכן החל לעבוד כמורה במזכרת בתיה, בה היה המורה הראשון לעברית. במזכרת בתיה הוא נשא לאישה את רחל, בתו של מרדכי ניימן, ממקימי המושבה. בתקופה זו ארגן יחד עם יודלביץ כינוס של המורים העבריים בארץ ישראל, שנחשב ליסוד להסתדרות המורים. גרזובסקי עבר לזכרון יעקב, בה הנהיג הוראת עברית בעברית בשנת תרנ"א (1891), ביחד עם המורה חיים ציפרין.
גרזובסקי ביחד עם דוד יודילוביץ ואליעזר בן-יהודה ערכו את עיתון הילדים העברי הראשון "עולם קטן" שיצא לאור ב־1892. העיתון יצא בשבעה עותקים במשך כעשרה חודשים.
לאחר תקופה קצרה עבר גרזובסקי ליפו, שבה לימד בבית הספר של ישראל בלקינד והיה למזכיר של אגודת בני משה. גרזובסקי האמין בחזון של הקמת בית ספר עברי שיכשיר דור עברי בארץ ישראל, ופעל עם חבריו למימוש רעיון זה. משנסגר בית הספר של בלקינד בשנת תרנ"ב, הוקמו בתי הספר של כי"ח ביפו, וגרזובסקי לימד בבית הספר לבנות. בתרנ"ו הוקמה במסגרת בית הספר של כי"ח מחלקה עליונה להכשרת מורים לעברית, אך הנהלת כי"ח הורתה לסוגרה בין השאר על רקע אי הסכמתה עם חזון בית הספר העברי. גרזובסקי וחבריו בחרו להמשיך ללמד את המחלקה העליונה ללא קבלת תשלום.
בית הספר ביפו היה למטרה לביקורת מצד החוגים הדתיים, וגרזובסקי, שנראה מחלל שבת בפרהסיה, היה למטרה ראשית לביקורת. מחלוקת גדולה פרצה סביב אופי החינוך בין אנשי בני משה ביפו ואליעזר בן-יהודה מצד אחד ליחיאל מיכל פינס ומשכילי היישוב הישן מהצד השני, וגרזובסקי היה מראשי הדוברים נגד היישוב הישן ובעד אליעזר בן-יהודה.
בהמשך שימש כמורה במקווה ישראל, ובשנת תרנ"ח (1898) נכח בפגישה ההיסטורית של בנימין זאב הרצל עם הקיסר וילהלם השני בעת שביקר בארץ, שהתקיימה בשער בית הספר.
בתרס"ו (1906) עבר לביירות, שם עבד בבנק אפ"ק. בשנת תרע"א (1911) שב לארץ ישראל, והיה מנהל סניף בנק אפ"ק ביפו, עד שנת תרפ"ט (1929). מתוקף תפקידו זה היה חבר בוועד אגודת נטעים. במסגרת עבודתו רכש קרקעות בתל אביב וחיפה למען היישוב היהודי. במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש לדמשק.
יהודה גור נפטר ב-21 בינואר 1950, והובא למנוחות בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.
רעייתו רחל, בתם של שפרה ומרדכי ניימן ממזכרת בתיה.
צאצאים:
- אסף גור 1982-1894, ד"ר למדעי הצומח
- הדסה, 1986-1897, רעיית אדווין סמואל בנו של הנציב העליון הרברט סמואל
- עמיהוד 1982-1898, ד"ר ויערן ראשי בממשלת המנדט
- ישעיהו, שי גור 1986-1904
- נחמה אורנשטין ארנן
