זליג ובת שבע איבדו 5 ילדים ורק הבן אברהם שרד
זליג סמולניק נולד בשנת תרכ"ז (1867) בעיר ריגה, לטביה, לאביו אברהם. קיבל חינוך מסורתי וגדל ברוח ערכי העבודה והמסחר, תוך השתתפות בעסקי אביו.
ברוח חיבת ציון, הצטרף אביו אברהם לחבורת רוכשי הקרקעות שהקימה את המושבה חדרה. בשנת תרנ"ב (1892), עלו זליג וכל משפחתו – שבע נפשות – לארץ ישראל והתיישבו ב"חאן" של חדרה, יחד עם ראשוני המתיישבים. שם עבדו קשה, קדחו באדמה ועמדו באתגרים הקשים של החלוצים, בראשם מחלת הקדחת שקטלה רבים.
לאחר זמן קצר נפטרו הוריו כתוצאה מהתנאים הקשים והמגפות שפקדו את המתיישבים הראשונים. זליג, שנותר בחיים, לא נסוג – הוא בחר להישאר במושבה, המשיך את עבודת המשק, נטע וזרע, והתמסר לאדמתו בנאמנות של איכר.
לצד עבודתו החקלאית הפשוטה אך המסורה, היה מעורב גם בחיי הקהילה – השתתף במוסדות הציבוריים של המושבה והיה שותף לפעולות ההגנה על חדרה.
רעייתו, בת-שבע, נפטרה בי"ז בשבט תרס"ז (1907) ביפו. זליג נשאר לבדו, אך המשיך בעבודתו ובחיים פשוטים אך מלאי ערכים, תוך שמירה על זכרם של בני משפחתו שנפלו קורבן לקדחת במסגרת ההתיישבות.
זליג התחתן שנית עם אודליה, נולדה בתם שולמית.
זליג סמולניק נפטר בי"ב בשבט תרע"ט (1919) בתל אביב, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור.
צאצאים:
- רבקה [……. – 1899]
- שיינה [1890 -1900] נולדה בריגה, נפטרה בילדותה, קבורה בזכרון יעקב
- שיינה גולדה [….. – 1910]
- ?
- ?
- אברהם [1901 – 1973] רעייתו חסיה, נקבר בחדרה
- שולמית [1910 – 1983] שם המשפחה: ישראלית. בתה של הרעיה השניה אודליה. נפטרה בשיקגו, ארה"ב