זאב סמילנסקי נולד בכ"ו באלול תרל"ג (1873) בעיירה סמלה שבפלך קייב, אוקראינה, לאביו ישראל. קיבל חינוך תורני מסורתי, ולצדו רכש גם ידיעות בעברית ובהמשך השכלה כללית ושפות זרות. כבר בנעוריו נמשך לרעיון חיבת ציון, ובשנת 1891, בגיל 18, עלה לארץ ישראל.
לפני עלייתו הספיק להתמחות ברוסיה במסגרות, ובארץ עבד כפועל בכרמי ראשון לציון. באב תרנ"א עלה ביחד עם בני משפחתו: דוד אחיו, שפרה אחותו, משה ומאיר דודיו להתנחל על האדמה שהסבא שמעיה קנה במושבה חדרה. שם עבד במדידות ובכרמים, אך בעקבות מגפת הקדחת נאלץ לעזוב את המקום ולחזור לראשון לציון, ובהמשך עבר לעבוד בבית החרושת למתכת של ל. שטין ביפו.
בשנת 1895 חזר לרוסיה, שם שהה כשמונה שנים. בתחילה עבד בבתי חרושת, ובהמשך עסק בהוראה בשיטת "עברית בעברית" בערים חרסון ויליסבטגרד. בין תלמידיו היו משה ורבקה שרתוק. געגועיו לארץ גברו, ובשנת 1903 חזר והשתקע בארץ לצמיתות.
עם שובו, ניהל את גן הילדים העברי הראשון ביפו, ובהמשך שימש גם כמורה בבית הספר ברחובות. כבר מימי עלייתו הראשונה כתב מאמרים ומכתבים לעיתונות הארץ-ישראלית, במיוחד בתחום הסטטיסטיקה החקלאית. פרסם רבות ב"השילוח", "העולם", "הפועל הצעיר", "הארץ", ו"בוסתנאי".
היה ממייסדי מפלגת "הפועל הצעיר" ואחד מעורכיה הראשונים. ערך מפקד עצמאי של יהודי יפו בשנת תרס"ה ופרסם את ממצאיו בכתב העת "העומר". כתיבתו התמקדה בתחומים כמו פרדסנות, כרמים וסטטיסטיקה כלכלית בארץ.
בשנת תר"ע (1910) נשא לאשה את מרים בת אברהם ויץ, אחותו של יוסף ויץ, מנהל הקרן הקיימת לישראל. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבד במחלקה הסטטיסטית של עיריית תל אביב, והוציא לאור בשנת תרפ"ה את הספר "תל אביב לאור המספרים". לאחר סגירת המחלקה בעקבות משבר עירוני בשנות ה-20 המאוחרות, חזר לטפל בפרדסו, אך המשיך לפרסם מאמרים סטטיסטיים חשובים בעיתונות החקלאית והציונית.
את מרבית מאמריו פרסם תחת שמות עט כמו ז"ס ו-בן ישראל. תרם רבות להבנת התפתחות הפרדסנות והחקלאות היהודית בארץ ישראל.
בשנת חייו האחרונה נפטר בנו הבכור, ישראל, בתאונת דרכים – טרגדיה שהשפיעה קשות על מצבו הבריאותי. זאב נפטר בט"ו בטבת תש"ד (1943) ונקבר בבית העלמין ברחובות ליד קבר בנו.
אביו של הסופר ס. יזהר