נולד באמציסלאו, פלך מוהילוב, רוסיה הלבנה, בחודש אייר תרט"ו (1855) לאביו הרב לוי יצחק (דור רביעי לרבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא". מצאצאי מהר"ל מפראג) ולאמו קריינה . למד בחדרים ואח"כ בליובאוויטש יחד עם האדמו"ר ר' שלום דובער (אבי האדמו"ר ר' יוסף יצחק, ראש בית חב"ד, שעבר במלחמת-העולם השנייה לברוקלין שבניו-יורק) והיה ממקורביו הנאמנים.
נשא לאשה את אסתר (נולדה ז' טבת תרט"ו), בתם הבכירה של חסיד-חב"ד ר' יעקב הינדין (בעל יערות ואחוזות רבות ובתי משרפות יי"ש בפלך פסקוב) ואשתו רייזה-רבקה. גר בסטרי ואח"כ בטורופץ, פלך פסקוב (מחוץ ל"תחום המושב"), עסק במסחר במנופקטורה וחפצי עתיקות ועזר לחותנו בעסקיו שבסביבה ההיא.
אחרי פרעות 1882 החליט להתיישב בארץ-ישראל. בהשפעתו מכר חותנו אחת מאחוזותיו. הצטרף ל"אגודת ריגה" (אז גר בריגה) לרכישת קרקע בשטח שנועד לייסוד המושבה חדרה ועמד בראשה, התקשר לקנות 5000 דונם, ובסוף נענה לטענות יהודים אחרים שגם הם רוצים חלק ונחלה בארץ, ויתר להם על 2600 דונם והשאיר לעצמו 2400 דונם.
בתרנ"א עלה ארצה עם בנו בכורו ברוך שמואל ועם ידידו ר' יעקב יוסף סגל (מנהל משרפות הספירט של הינדין) ומשפחתו, התיישב ב"חאן" של חדרה וטיפל בקבלת הקרקע מידי יהושע חנקין ובמאמץ להשגת רישיון לבנות בית. (הרישיון לא נתקבל בזמן הדרוש והוא בנה בין הראשונים בית גדול מאבני קיסריה. ובמחיר שוחד "שוכנעו" החיילים הטורקים, שנשלחו להרוס את הבנין "הבלתי-ליגלי"' כי אין זה אלא בנין של אורווה לסוסים, מה שהיה מותר לבנות בלי רשיון, והראיה, שהדלתות גבוהות…). קדח ועבד. וביחוד סבל בנו מהקדחת ותוצאותיה השפיעו לרעה על בריאותו לכל ימי חייו. נטע כרם ענבים בן 80 דונם שהצליח יפה. מסר כנציג חותנו 264 דונם קרקע לברון רוטשילד , כחלקו בהשתתפות המושבה בנטיעת היערות לייבוש הביצות, והפריש 50 דונם מאדמתו לגן אתרוגים על שם הרב שמואל מוהליבר (שהיה אחי אשתו השניה של ר' יעקב הינדין) ליובלו השבעים (כ"ו ניסן תרנ"ד) ומטעים אלה היו הגרעין לקבוצת גן שמואל שליד חדרה.
בתרנ"ו (1896)נסע לרוסיה להביא את משפחתו, אך בגלל מצב הבריאות שהורע בחדרה לא נתנוהו קרוביו לחזור ארצה, ונשאר שנים אחדות בדווינסק, פלך ויטבסק, ועבד שם בניהול עסק הספנות של גיסו ר' זלמן הינדין על נהר דווינה. אולם לא יכול שוב להשתרש על אדמת נכר ובתרס"ד (1904) חזר לחדרה עם שני בניו הצעירים לוי יצחק ומנדל וחותנו הבטיח לו להעביר על שמו את הנחלה בחדרה ולעזור לו בסידור המשק. טיפל בעקירת הגפנים, נטיעת שקדים, תיקון הבית וסידור המשק מחדש.
בתרס"ו הוכרח שוב לצאת לרוסיה, אחרי פטירת חותנו שהשאיר אחריו רכוש, בעיקר במקרקעין, שערכו עלה למעלה ממליון רובל, ממנו 120 אלף לבתו אסתר (אשתו) ו-120 אלף לרשות הבארון רוטשליד למטרות צדקה כלל-ישראליות, והיה צורך, בטפול מיוחד להפוך את העיזבון למזומנים וחלוקתו, אך בגלל קשיים שונים נמשכה תסבוכת הירושה עד המהפכה הבולשביקית ב-1917 שהחרימו את הרכוש ושמו בזה קץ לנושא הסכסוכים. את הנחלה בחדרה הוריש לבתו אסתר ולבעלה והם חזרו לחדרה בתרע"א (1921) ומאז לא עזב עוד את הארץ.
בשנותיה הראשונות של חדרה היה פעיל בוועד המושבה ובחייה הצבוריים, מכניס אורחים ונוח לבריות. נדיב לב ובעל מזג טוב. גם אשתו השתתפה בהכנסת אורחים, היתה מתפללת שלש פעמים בכל יום, מקבלת כל אדם בסבר פנים יפות, שקדה על טובת הפועלים כמו אם ונשאה באומץ את התלאות.
הצטיין באומץ לב ובחוש לאומי בריא. פעם בהיותו בירושלים הלך בשבת לכותל המערבי עם בנו ועם יהודי מאמריקה. בסימטא צרה בעיר העתיקה בא לקראתם ערבי צעיר רכוב על חמור ופקד על היהודים ההולכים להתפלל שיפנו לו את הדרך. הירושלמיים צייתו לפקודה, אך הוא ושני בני לווייתו לא נענו וכשהערבי החל לגדף את היהודים ואת דתם, הפיל אותו מעל חמורו וסטר פעמים על לחיו. התקהלו ערבים ואמרו להכותם ויתר היהודים ברחו. הפשיל האורח מאמריקה את שרווליו, מוכן להשיב מהלומות, וקרא בשם הקונסול (זה היה בתקופת השלטון הטורקי, כשאימת הקונסולים ריסנה את הערבים לבל יהינו לפגוע בנתינים זרים). הערבים התפזרו וזקן אחד מביניהם הוסיף סטירות לבחור המחוצף. וכששאלו אח"כ, כיצד העיז להתקומם נגד ערבי בלב העיר העתיקה, השיב להם, שאילו נהגו גם הם כך לא היו שרויים כאן בגלות ישמעאל.
במלחמת-העולם הראשונה הצטרף בנו לוי-יצחק (ליובה) למחתרת העברית "נילי", יצא בהסתר מצרימה ועזר לאהרן אהרנסון בפעולותיו בשרות הידיעות לטובת הצבא הבריטי וביצע שירותים רבי-ערך. השלטון הצבאי הטורקי דן אותו למיתה שלא בפניו יחד עם יתר חברי "נילי" שהיו במצרים. כשנתגלה קשר "נילי" נאסר והובא לחקירה במלון גראף בזכרון יעקב, נשא את ייסוריו באומץ, וגם אשתו התנהגה בקרירות רוח למופת, כי צאצאי הרב מלאדי שהיה אסיר המלכות ברוסיה אינם מתפעלים ממאסרים כאלה, וכמו הרב ר' שניאור זלמן ישב גם הוא בין שומריו וקרא תהלים כל הזמן, והטורקים התחשבו בהדר פני שיבתו ושחררוהו במהרה בלי עינויים, אך החרימו את כל הסוסים והפרות ממשקו.
אחרי המלחמה זכה לראות את מושבתו בריאה ומתפתחת, ובשכבו על ערש מחלתו בימיו האחרונים, כשסיפרו לו כי הנה מותחים כעת חוטי חשמל על העמוד מול ביתו ועוד מעט והמושבה תואר בחשמל, התאמץ וקם ממיטתו, נגש אל החלון ובירך "שהחיינו".
נפטר בחדרה, כ"ב אייר תרצ"ב, ואשתו אסתר נפטרה אף היא בחדרה, כ"ב תשרי תרצ"ט.
צאצאים :
קריינה אשת משה חסידוב
ברוך שמואל [1956-1878]
שושנה אשת צבי יובל (חדרה)
חיה דובע (אניוטה) אשת אליהו פרת (רוסיה)
לוי יצחק (לובה) [1888-?]
מנחם מנדל [1967-1889], רעייתו גוסיה רבינוביץ, חדרה
חיים אברהם (לונדון)
