שפירא אברהם וליבה רחל

איש השמירה וההגנה על פתח-תקוה, נולד ביום ג' בתשרי תרל"א (סתיו 1870) בכפר נובאיה מיכאל לובקה בפלך טאווריה (בדרום אוקראינה) לאביו ר' יצחק צבי, גדול בתורה וביראת-שמים וסוחר אמיד, ולאמו ביילה . כשהיה בן 10 עלה ארצה עם כל בית אביו והתיישבו בירושלים בעיר העתיקה. שם למד הנער אברהם בחדר. אחר-כך, כשהצטרף אביו אל מייסדי פתח-תקוה וקנה שם נחלה, ירדה המשפחה לגור בעיר העתיקה של יפו, ומשם היה אברהם נוסע עם אחיו הגדול מיכאל לעזור לו בהובלת אבנים ושאר חומרי בניין להקמת בית המשפחה בכפר יהודיה, הוא המושב הראשון של מחדשי הישוב בפתח-תקוה, שבגלל ביצות וקדחת הייתה "ארץ אוכלת יושביה". כשהתיישבה המשפחה בכפר היה יוצא עם אחיו לעבודה בשדה. בעבודה זו המשיך גם אחר-כך, כשעברו כל המתיישבים למושבה שבנו על אדמתם, היא פתח-תקוה כיום.

כעלם צעיר השתתף בהגנת המושבה מפני ערבים שהיו מתנפלים עליה לעתים תכופות, והערבים זכרו את נחת זרועו והכירוהו בשם "אברהים אחו מיכל" (אברהם אחי מיכאל), וברבות הימים נשתנה שמו בפיהם ל"אברהים מיכל" ובסוף ל"אברהים מיכה".

נשא לאשה את ליבה רחל בת מנדיל אהרן שפירא. (נפטרה בפתח תקוה, י"ז אב תש"ו).

הגבורה שגילה בהגנה על המושבה קבעה את ייעודו בחיים. שפירא התמנה לראש השומרים של המושבה. בתפקידו זה הגדיל לעשות בהגנה על כבוד המושבה, על החיים והרכוש של תושביה, ולא פעם הלך אף לכפרים רחוקים בעקבות גנבים ושודדים והשיב את השלל ומסר את הפושעים לדין. תודות לבקיאותו בערבית ובהווי הערבי, ובעיקר תודות לאומץ-רוחו, יצא שמו לתהילה בכל רחבי הארץ ואף בין שוכני האהלים שבגבולותיה, עד כי למדו לקח, שהפוגע במושבתו של "שייך אברהים מיכה" לא ינקה. לא פעם ואף באו אליו ראשי שבטים ערבים להישפט לפניו בסכסוכים שביניהם וגם אנשי השלטון כיבדוהו בשל אומץ-לבו בשרות הביטחון.

במלחמת העולם הראשונה, כשהשלטון הטורקי התייחס באיבה ליהודים, הוכנס ל"רשימה השחורה" של ראשי הישוב. וכשגברו הרדיפות אחרי גילוי חבורת "נילי" נאסר גם הוא והובא למשפט צבאי בדמשק, וכשיצא זכאי נלקח לשרת בצבא באיסטנבול.

אחרי המלחמה המשיך לשרת בשמירת הבטחון במושבתו ובמקרים רבים עזר להשכנת השלום בין מתישבים יהודים לשכניהם הערבים. כן שרת שומר ראש לבארון רוטשילד ולאנשי-שם אחרים בביקוריהם בארץ.

בהגנה על פתח-תקוה ביום ההתקפה הגדולה עליה במאי 1921 נטל חלק פעיל בארגון ובקרבות, ולאחר שתוקפים רבים נפלו חללים נאסר על-ידי השלטון האנגלי באשמת רצח… אך יצא זכאי.

כשגבר הלחץ על הנציב העליון סיר הרברט סמואל לשחרר בחנינה את השייך אבו-קישק (שנידון למאסר ממושך בעוון ההתנפלות על פתח-תקוה), הצליח להשיג תוקף לדרישה, שלא ישוחרר אלא אם בני-שבטו יערכו בפתח-תקוה זבח של בקשת סליחה ושלום ומשלחת מהמושבה תבקש את שחרורו.

מאז הוזמן פעמים רבות ליישב סכסוכים בין יהודים לערבים ותמיד הסדיר את העניינים לשביעת רצון כל הצדדים. ובשנות מהומות בארץ נהנו שומרי בטחון הישוב מעזרתו והדרכתו.

על סף מלאות לו 70 שנה הופיעו זכרונותיו בשני כרכים ונערכו מסיבות לכבודו.

צאצאים:

• יצחק צבי [1970-1893] רעייתו חמדה וולפסון [1977-1900]
• רבקה [1963-1895] רעיית משה פנחסוביץ [1944-1884]
• אהרן מנדל [1977-1898]
• שרה [1970-1901] רעיית אהרן דובובסקי
• מרדכי [1984-1903]
• חיה [1905-? ] רעיית אליהו אושרוב
• יהושע [1988-1907]
• שושנה [1968-1910]
• פולה