נחמן רם (ראם) נולד בעיירה שאריי שברוסיה בשנת 1869 (א' אדר תרכ"ט), למשפחת ראם-ויטנברג, קרובי משפחת בעלי דפוס "האלמנה והאחים ראם" בוילנה. בילדותו התחנך אצל מורה פרטי ששכר אביו עבורו ועבור ילדיה של אחותו – משפחת שיינקין. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לויטבסק, למד בישיבה, ובהמשך בפוליטכניקום בורשה. שם פגש סופרים ומהפכנים, נאסר, ובהשתדלות אביו שוחרר וברח ללמוד בוינה.
בוינה נחשף לחוגים של השכלה עברית וחיבת ציון, ופנה לעסוק בציונות. כשהכיר את משפחת ברמן בדרכה לעלות ארצה, הצטרף אליה. יחד עם יעקב ברמן הקים ביפו מפעל לגפרורים, אך נאלצו למכור את הציוד לקפריסין לאחר כישלון עסקי, והפסיד כ-10,000 רובל.
ב-1891 (א' אדר תרנ"א), ביום הולדתו ה-22, עלה לנחלה בחדרה. התגורר בחאן עם המתיישבים הראשונים, עבד בחקלאות, חלה בקדחת אך נשאר נחוש ותמך ברוח חבריו. בזכות השכלתו, מונה לרוקח על ידי ד"ר הלל יפה, ולמהנדס עוזר בתכנון וחלוקת אדמות חדרה. הוא יצר את תוכנית הפרצלציה של המושבה – תכנון הרחובות והמגרשים – והיה אחראי לספר האחוזה, שהוכר לימים כמסמך רשמי על ידי ממשלת המנדט.
נחמן נישא לחיה לאה, בתם של ברוך ובתיה שמואלזון, ממייסדי חדרה. נבחר לוועד המושבה ופעל למען הציבור. דאג לחלוקה צודקת של קרקעות לפועלים ונפגעים באמצעות יק"א. נאם והדריך את אנשי חדרה, וחיזק את התקווה והאמונה בעתיד היישוב.
היה בקשר עם דמויות מפתח כמו אליעזר בן-יהודה, אחד העם, מנחם אוסישקין ומנחם שיינקין. פרסם מאמרים בעיתונים כמו "הצבי", "הצפירה", ובכתבי עת ברוסית ובאידיש – לעיתים תחת שמות עט כדי להימנע מעימות עם פקידי הברון רוטשילד ויק"א.
פעל גם להבראת חדרה ממחלות, אך הקדחת הכריעה אותו והוא נפטר בגיל 44, בשנת 1911 (כ"ג באב תרע"א). לפני מותו השביע את בנו ברוך בן ה-13 שיישאר נאמן לארץ, לעזור לחלשים ולא לעזוב את חדרה.
צאצאים:
