משפחת קרניאל עלתה עם מייסדי זכרון יעקב מרומניה בשנת 1882, אבל יתכן כי מוצאם היה מרוסיה והם הגיעו לשם במהלך נדודים בדרכם לארץ ישראל. שני ילדיהם הראשונים, יצחק ושרה נפטרו בינקותם. בשנת 1882 עלו עמם שלושה בנים, ובארץ נולדו עוד שני בנים ובת.
על חייו של מרדכי קרניאל כותב נכדו ד"ר אביב קרניאל: "מרדכי שרת בשתי קדנציות כמוכתר המושבה ועמד בשנת 1886 בראש מרד הארבעים (האיכרים) שפרץ נגד פקיד הברון וורמסר, בגין חילוקי דעות על שמירת הדת, וייחסו המתנשא של פקיד הברון אל המתיישבים. האחרון נעזר בשלטונות התורכיים, שכלאו את סבי המוכתר בבית הסוהר למשך 3 חודשים. יש להניח כי בתקופת מאסרו הוא כתב את ספר שיריו יוצא הדופן ’’נטע כרמל’’.
ב- 1900 התפתח מאבק של המושבה עם יק"א על רקע מעבר ניהולן של המושבות הראשונות מפקידות הברון ליק"א. זו רצתה לצמצם את מספר המשקים בזכרון לכ-40, בטענה של חוסר רווחיות. במשלחת של 5 נציגי מושבות, שיצאה לפריז להיפגש עם הברון נבחר סבי מרדכי כנציג זכרון יעקב. מטרתה הייתה למנוע את גירושן של כ-30 משפחות מזכרון יעקב וממושבות אחרות חזרה לאירופה לאחר 18 שנות התיישבות בארץ. חברי המשלחת בקשו מהברון לקנות אדמות נוספות ולחלקן למתיישבים ובכך למנוע את גירושם.
שנתיים מאוחר יותר נקנו אדמות בורג’-בנימינה ומראח בגבעת עדה ע"י הברון, והם חולקו למתיישבים, ובכך התבטלה התכנית לגרשם. עיבוד שטחים רחוקים אלה אילץ חלק מבני הדור השני, ביניהם אבי יהודה, לנדוד במשך השבוע ולהתגורר בסמוך לאדמותיהם. רק בסוף השבוע חזרו עם עגלותיהם לעשות את השבת בחיק משפחתם בזכרון, וחזרו שוב לשטחים הרחוקים השכם ביום ראשון וחוזר חלילה. כך נמשך הדבר במשך כ-10 שנים, עד אשר רכש הברון אדמות נוספות ליד זכרון, והמירם באדמות מראח ובורג. אלה הוקצו להקמת המושבות גבעת עדה ובנימינה, וצעירי זכרון חזרו לעבוד בשטחיהם החדשים הקרובים יותר, ולהתגורר בבתיהם בזכרון יעקב."
צאצאים:
- יצחק ושרה [נפטרו לפני העלייה לא"י],
- שמואל קרניאל [ממייסדי מנחמיה],
- שלמה [נפטר בילדותו],
- ישעיהו קרניאל (1942-1881) עיתונאי הידוע בכינויו "עזמוות".
- נחמן קרניאל (1970-1888) ממיסדי כפר תבור,
- יהודה (1967-1891), חקלאי וממשיך משק הוריו בזכרון יעקב.
- חסיה (1952-1895) אשת מנשה ברונשטין איש מחתרת ניל"י
