נולד בפינסק, בשנת תרכ"ה [1865], לאביו ר' שלמה החזן מפינסק. בן ארבע נתייתם מאביו, ולאחר כשנה וחצי לקחה אמו האלמנה את ארבעת ילדיה, נדדה עמהם כששה חדשים ביבשה ובים עד שהגיעו לארץ ביום י"ג טבת תרל"א [1871] והתיישבו בירושלים. כאן למד בת"ת שבחצר ה"חורבה" ואח"כ בישיבת "עץ חיים". נשא לאשה את חיה אסתר בת ר' יעקב דוד ספקטור אחי הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, שהיה בין ראשוני הרבנים הגדולים שתמכו בתנועת ישוב ארץ-ישראל וחיבת ציון. בהשתדלות ר' יצחק אלחנן בפני הבארון רוטשילד עבר למושבה עקרון. כשנוסדה בתרמ"ז המושבה שפיה היה בין מתיישביה הראשונים.
ביתו במושבה הקטנה ליד זכרון יעקב היה בית ועד לחכמים. השיא את בנותיו לבחורים ממיטב חניכי ישיבות ירושלים ועזר לסידורם במושבות, כדי ליצור מזיגה בין הישוב הישן ובין החדש. בכלל היה משתדל להביא שני חלקים נפרדים ומנוגדים אלה של הישוב לידי כך, שכל אחד מהם יכיר בערכים החיוביים של השני לטובת כלל האומה והארץ. ברוח זו דיבר במסעיו בארצות אירופה לשם תעמולה למען העלייה לארצנו ובנינה, ולא נרתע מפני קשיים ומכשולים במסעיו בשליחות-מצוה זו.
כשהעלה ישראל בלקינד את יתומי פרעות קישינוב למוסד החינוכי "קרית ספר" שיסד וניהל בשפיה, התנדב ר' חיים דב לעזור לו בכל האפשר בחומר וברוח, חיבב את הילדים והתחבב עליהם ורבים זכרוהו באהבה ובהוקרה. במלחמת העולם הראשונה עמל בהתמסרות גמורה לסידורם של מגורשי יפו במושבות השומרון, ואיש לא סירב כשר' חיים דב הטיל עליו איזו מעמסה לטובת מגורשים, כי הכל הכירו שכל מעשיו לשם שמים.
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה היה חבר פעיל בהסתדרות "המזרחי", כי אז ראה בתכנית "המזרחי" את הדרך להגשמת שאיפתו לבניין הארץ על טהרת הקודש והיה ציר באספת הנבחרים הראשונה ברשימת "המזרחי". היה חבר "בני ברית".
ארבעים שנה היה מוהל, בהתנדבות כמובן, וכשהוזמן לעשיית מצוה זו באחת ממושבות השומרון, קרובה או רחוקה, היה רוכב לבדו על חמור ולא פחד מפני שודדים שהיו מצויים בדרכים בימים ההם.
בשנותיו האחרונות ישב על התורה ועל העבודה במושב זקנים המאוחד בירושלים, ושם נפטר ביום כ"ב סיון תש"ד ונקבר בחלקת הפרושים.
בנותיו: פייגה רחל אשת המנוח נחום ויספיש הי"ד שנרצח בשפיה ; הינדה אשת פרלמן (שו"ב בשפיה).
מבוסס על דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 2 עמ' 588