נולד בעיירה פלוטניצי, על-יד פינסק (רוסיה) בשנת תרל"ב (1872).
לאביו יעקב חיים הלוי ולאמו שרה בת יעקב. בשנת תרל"ד (1874) כשהיה בן שנתיים, עלה עם הוריו, אחיו – יוסף, לוי, יצחק וחיה לארץ. אביו חזר לרוסיה במטרה למכור את הרכוש. והוא עם אמו נשארו בארץ. האב מכר את הרכוש ב-12 אלף רובל. בשובו לארץ, נפטר באניה וגופתו נזרקה לים, ורק 400 רובל החזירו. השאר נעלם.
בכסף שנתקבל קנתה האם חצי חלקת אדמה במושבה פתח-תקוה ביסודה (1882).
קיבל חינוך מסורתי במושבה.
בתור מקצוע נוסף לעבודה בפרדסנות, בחר בסנדלרות היות וחסרו אז בעלי מקצוע.
נשא לאשה את זלדה בת אברהם אבא למפרט. ב-תרס"ה (1905) נטע כרם ענבים. כעבור כמה שנים נתקבלה פקודה מהברון רוטשילד – לעקור את הכרמים במושבה. מאז היה בין נוטעי הפרדסים הראשונים במושבה. את הפרדס נטע בחורף והביא אבנים עבור בניין הבאר. בדרך קיבל מכת שמש, וסבל במכאובים איומים. רופא לא נמצא בסביבה.
אחרי שהבאר הוכנה לתת מים, ואחרי שלא היו אז מוטורים וכו', רתמו את הסוס לסביבון תיבות מים, שהיה מסתובב מסביב לבאר, התיבות היו מתמלאות מים, וכשהגיע מעל פתח הבאר שפחו את המים וחזרו ריקם לבאר. ובדרך זו, היה מכוון את המים להשקאת הפרדס וכו'.
יצחק היה חוזר מעבודה קשה של כל היום, ובערבים היה מקדיש מזמנו לבית הכנסת ולענייני ציבור.
בשנת 1911 נבחר לוועד המושבה והיה חבר בוועד הרבה שנים. פעמים נבחר לראש ועד המושבה.
היה בין מייסדי אגודת "פרדס" ביפו.
ב-1914 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, החרימו התורכים את הצינורות להשקאת הפרדסים, והביאו לחורבן הפרדס.
לעזרת התורכים נוספה מכת הארבה הכבדה בשדות. הפרדסים, הכרמים וכו' שממו להחריד, הישוב כולו נזעק לעזרתה. קבוצות קבוצות בני נוער קמו לעזרת האיכרים במלחמה זו. היו חופרים שיחים, להעביר אל תוכם את הגזם המסוכן ביותר והיו מכסים אותו בעפר.
כשהחלו החיפושים אחרי אנשי "נילי", נאסר מוכתר המושבה משה פנחסוביץ ואז קיבל עליו את התפקיד הקשה והמסוכן הזה בימים ההם.
נפטר בפתח-תקוה, ז' אלול תשי"ז (3.9.1957).
צאצאים:
- פרידה נפטרה בילדותה
- ישראל נפטר בילדותו
- יעקב נפטר בן 14
- יוסף (1968-1897) רעייתו יונה קרמר
- שרה (…..) רעיית משה אהרן פייקוביץ
- אביגיל (…..) רעיית מיכאל אקרמן
- אברהם (1906
- דוד (1908
- חיה (…..) רעיית שלמה שוגורינסקי שי
- רפאל (1916 רעייתו סוזי שינדל
