יבנאל – ימה

ביום 7.10.1901 התיישבו 17 משפחות ממגורשי החורן על אדמת ימה היא יבנאל. בדצמבר אותה שנה הצטרפו אליהן משפחות מעוזבי מטולה. כבר בתום השנה הראשונה כמעט והושלמה המכסה של 40 משקים  והחלה בניית הבתים שנמשכה שנתיים.

בשנת 1903 הושלם בנייתו של בית הספר והחלו הלימודים.

בשנת 1903 נוסדה המושבה השכנה בית גן. התושבים שוכנו במבנים הישנים של הכפר בית ג'ן ורק כעבור 7 שנים הושלמו בנייתם של הבתים הראשונים.

בשנת 1907 יבנאל זכתה לרופא תושב, ד"ר ברנשטיין כהן.

בשנת 1907 נמסרה השמירה במושבה  לידי ארגון "השומר", לפני כן שמרו הצ'רקסים.

בשנת 1909 ביקר ביבנאל המשורר חיים נחמן ביאליק  וכתב ליעקב פיכמן את רשמיו מביקורו זה.

1910-1912 משבר חברתי ראשון פוקד את יבנאל וכמחצית מתושביה עוזבים.

1915-1912 משפחות מעולי תימן מתיישבות ביבנאל.

1914 הברון אדמונד דה רוטשילד מבקר במושבה.

מחיי המושבה

בשנים הראשונות לא היה חשמל, האיכרים השתמשו בסוגים של מנורות נפט עם פתיל עגול שעליו התלבשה זכוכית דקה ועדינה. בסלון הציבו מנורה גדולה יותר בתוספת צלחת זכוכית לפזר את האור לצדדים.  לרחוב או לפנס-חצר היה מיכל-נפט מפח כשברזלים עוטפים את הזכוכית ויש ידית כדי לשאת את הפנס כאשר יוצאים. בכל בוקר היו מנקים את הזכוכיות בזהירות רבה. ארוחת הערב הייתה לאור המנורה, קוראים ספר – לאור המנורה, עושים שיעורים לאור המנורה ואת החלב למחלבה מביאים לאורו של הפנס.

בלילות הקיץ הבתים פלטו חום. היו מוציאים את המיטות למרפסת ומתכסים בכילה מפני היתושים והזבובים. בצהריים, נחים מתחת למיטה כי שם יותר קריר. בכל בית היה ארגז קרח שהביאו מטבריה. חילקו אותו בעגלה מבית לבית. את הלחם אפו בטבון. את הכביסה עשו בחצר. על בריכת המים במרכז המושבה היה תלוי פעמון נחושת גדול שצלצוליו נשמעו למרחוק, אתו היו מודיעים על מצוקה וסכנה ושריפה.

בשנים הראשונות היו מאבקים עם השכנים הערבים והבדווים שהביטו בעין זועמת על שכניהם החדשים והרבו לפשוט על שדותיהם ולשדוד בהמות. לא אחת פגעו גם בנפש. השמירה על קרקעות המושבה הייתה חלק חשוב בחיי היום יום של התושבים, מספר חברים שילמו בחייהם בשמירה על אדמת היישוב. יחסים מעורערים עם פקידות יק"א ששלטה ביד קשה ולא אחת הפגינה בוז וזלזול באיכרים, תנאי אקלים קשים, שנות בצורת ומכות טבע כדוגמת ארבה ועכברים שכילו את היבול בשדות.

יחסיהם של האיכרים ביבנאל עם פקידות יק"א ממשיכת פועלו של הברון רוטשילד בארץ היו לרוב "כואבים" אולם הברון נחשב תמיד מעל לסכסוכים ולחיכוכים. ביקורו בשנת 1914 ביבנאל, היה חג אמיתי.

הילדים למדו חקלאות בחצר בית הספר והשתתפו במלאכות הבית והשדה.

רבים מחברינו תושבי יבנאל נפלו על הגנת הארץ בכלל והגליל והמושבה בפרט. יבנאל איבדה על הגנת הארץ והמדינה 39 מטובי בניה ובנותיה.

שמירת הקרקעות

"המשפט הערבי אומר כי להיות עני זה אולי לא נוח, אך אין זו בושה, אולם למכור מאדמתך זו גם בושה וגם חרפה. מסבי ומהורי קיבלתי, שאדמה אין מוכרים וברוח זו חינכתי את ילדי"

– מדבריו של שמואל שולמן ממייסדי המושבה ומפרנסי היישוב.

במבט לאחור

"יבנאל היא משל, משל למקום שחלומות מייסדיו ראו אותו כארץ חמדת אבות שתהפוך לכלי מלא חמדה לדורות. יבנאל היא משל למה שקרה לרבים מן העולים לארץ, לנולדים בה ולגדלים בתוכה. בהבדל מדברי חז"ל כי "איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה", יבנאל היא מקום ממשי במרחב ובזמן, ולא רק מקום בתודעת יושביה ומי שחי בה פעם כמוני.

יבנאל היא משל לכוחות יצירה מופלאים שהיו וישנם בעמנו.

יבנאל היא גם משל לתקווה שכוחות גנוזים שהקימוה הם שיחדשוה.

יבנאל היא משל לחלום שאפשר לחלום ולקיים בשאר מקומות בארץ."

פרופ' זאב גריס, פנים, אפריל 2006

כתבה דליה ליפשיץ, "הבית של סבתא צילה" ביבנאל