מוצא

בשנת תר"כ – 1860 רכש דוד ילין, יליד פולין, שעלה ארצה והתיישב בירושלים,  חלקות אדמה במקום עבור בנו יהושע ילין יחד עם חותנו, רבי שלמה יחזקאל יהודה, אשר עלה לירושלים מבגדד, ואשר רכש את האדמה עבור בנו שאול יהודה.  יהושע ילין נשא לאישה את שרח בתו של רבי שלמה יהודה, כאשר התנאי לחתונה היה שיהושע ילין יחיה שנתיים עם משפחת אשתו על מנת ללמוד את אורחותיהם המזרחיים ושרח לא תאלץ לגזוז את שערה כמנהג האשכנזים.

בשנת 1869 בעת הרחבת הדרך לירושלים, נמצאו במקום שרידיו של בית ביזנטי על אם הדרך בשטחה של משפחת ילין,  ובשנת 1871 הקים בו דוד ילין, בנו של יהושע , את החאן.  החאן הצליח מאד וארח את עוברי הדרך מיפו לירושלים.  בשנת 1890 הצליח ילין לרכוש 184 דונמים נוספים לאחר שבמשך שנים לא הצליחו יהודים לקנות אדמות נוספות במקום, אך בשנה זו לאחר מספר שנות בצורת החלו התושבים הערבים באזור למכור את אדמותיהם ליהודים. את האדמות מכר ילין לאגודת "חובבי ציון" ולחברת "חיבת הארץ" של אגודת בני ברית בירושלים והקימה במקום את המושבה.

בשנת 1880  הוקמו במקום מספר מפעלים:  משפחת יחיאל מיכל שטינברג הקימה במקום בית חרושת לרעפים וללבנים, שהיה למעשה החלוץ במפעלי הקרמיקה בארץ ישראל. מבנה המפעל נקרא הבית האדום ומפורסם גם כיום כאחד מסימני ההיכר של מוצא. המפעל פעל מספר שנים מצומצם.  בצידו הוקם "יקב שטינברג" של ירחמיאל שטינברג, אחיו של יחיאל מיכל.  בשנת 1893 עם הקמתה, כבר  חיו במושבה מספר משפחות בודדות אליהן נוספו כשנה לאחר מכן מספר משפחות נוספות. המושבה לא גדלה בהמשך השנים.

למרות יחסי הידידות הטובים ששררו בין בין תושבי מוצא ושכניהם הערביים במהלך השנים, הותקף הישוב במאורעות תרפ"ט-1929 ע"י פורעים ערביים ובהתקפה זו נרצחו כמעט כל בני משפחת מקלף, האב אריה לייב, אשתו בתיה חיה, בנם משה והבנות מינה ורבקה. בנוסף נרצחו הרב שלמה זלמן שך ודוד גלצר, ששהו בבית כאורחים. הילדים מרדכי (לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל) , אחיו חיים ואחותו חנה הצליחו להימלט מהטבח.

בשנת 1933 הוקם לצידה של המושבה הקטנה מושב שנקרא מוצא עילית והמושבה קבלה את השם מוצא תחתית. בשנת 1993 הפכה המושבה לחלק מהעיר ירושלים ואיבדה את מעמדה כישוב עצמאי.  החאן משמש כבית כנסת לתושבי המקום.