תפריט
סיפורה של משמר הירדן הוא סיפורו של מרדכי יצחק לובובסקי.
איש עסקים עמיד מליטא שהיגר לארה'ב וחי בבוסטון,
בשנת 1881 עלה לארץ ישראל ורכש בה נכסים שונים. היה ממייסדי יסוד המעלה.
בשנת 1884 רכש ממשפחת עבו הצפתית שטח מישורי ממערב לירדן עליו הקים חוה חקלאית בשם "שושנת הירדן" על שם אשתו שושנה.
בשנת 1890, כשהבין שלא יוכל לעמוד בנטל אחזקת המקום, העביר את רוב הנחלה לרשותו של דוד שו"ב ממייסדי ראש פינה ועסקן במושבות הגליל. הוא העלה אל המקום מתיישבים מצפת ומהמושבות השכנות ששינו את שם המקום ל"משמר הירדן".
בשנת 1898 עברה המושבה לחסותה של חברת יק"א, בעזרת חיים קלווריסקי רכשה עוד אדמות והעלתה על הקרקע מתיישבים נוספים. במשך מספר שנים פרח המקום, בשנת 1914 מנה המקום 125 תושבים בשטח של 7600 דונם. אולם הקשיים לא אחרו להגיע, מיקומה של המושבה באזור ספר הוביל להיתקלויות עם שבטים בדואים, הניכור מצד המוסדות הלאומיים גרם לחוסר בסיוע כלכלי ובציוד חקלאי ובטחוני והמאבק במחלת הקדחת הביאו לעזיבת תושבים למרכז הארץ.
במאורעות תרפ"ט [1929] סבלה משמר הירדן מהתנכלויות ומעשי שוד חוזרים ונשנים. המושבה שכנה על אחת הדרכים החשובות העוברות בין סוריה לארץ ישראל על ציר פלישה אפשרי ואכן ביוני 1948 הותקפה על-ידי הסורים, התקפה שהביאה לכיבוש המושבה ולהריסת רובה, 39 גברים ונשים נפלו בשבי. בתום המלחמה ביולי 1949 חזר השטח לשליטה ישראלית והשבויים חזרו. המושבה לא נבנתה מחדש, נותר בית הקברות ובו קברי המייסדים.
במקומה של משמר הירדן קם מושב באותו שם, ועל חלק מאדמות המושבה קם ב-1949 קיבוץ גדות.
"משמר הירדן, מושבה קטנה הייתה, שוכנת בצד אל מול הרי הגולן, רחוב כפרי, בתי אבן, ברחוב הזה התהלכו איכרים, כאן ישבו משפחות האדמה שדבקו בקרקע עד כלות נפשם, כך עמדו הם על המשמר 64 שנים. ביום הקרב האחרון, המר והאכזרי, הפך להם כל בית למבצר בהגינם על נפשם ועל עמל השנים. וכאשר נפלה המושבה בידי צר ואויב, נשתררה דממה מסביב, דממת עולמים, ורק אנדרטה שהוקמה, מעידה על עובדת קיומה של מושבה שהיתה ואיננה עוד".
( אריק לובובסקי, מתוך ספרו: "מושבות צפון הגליל")
