הר טוב

מושבה מבודדת בהרי ירושלים, תושביה יהודים עולים מבולגריה.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 התעוררה בין יהודי בולגריה שאיפה לעלות לציון. ב-1894 נודע לשבתאי חזקיה מראשי אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל, על ידי עולה מסמוקוב שהתגורר בירושלים, על מכירת הקרקעות על ידי המיסיון בסכום של 4,000 לירות עות'מאניות. נציגי אגודות אחים מסופיה, פאזארדז'יק, פלובדיב ופלבן התכנסו לישיבה מיוחדת אשר בסיומה הוחלט לשלוח לרכישת האדמה את שבתאי חזקיה מסופיה, פרסיאדו מנוח וחיים אלאג'ם מפאזארדז'יק.

בראשית 1895 הגיעו השליחים לארץ ישראל, והאדמה בערטוף הוצעה להם. לאחר משא ומתן עם המיסיון נרכש המקום.

בדצמבר 1895, נר שביעי של חנוכה א' בטבת ה'תרנ"ו עלו למקום ראשוני המתיישבים והתיישבו בבית המיסיון. נקבע שמתוך שישים המשפחות שנרשמו בבולגריה יעלו בשלב ראשון שתים עשרה משפחות, כמניין שנים עשר השבטים. בשנה הראשונה לקיומה של המושבה נשלחו למתיישבים כספי תמיכה מבולגריה. לאחר הפסקת התמיכה עזבו 5 משפחות את היישוב, מקצתן חזרו לבולגריה והשאר עברו לירושלים. לאחר מספר שנים הציע אליעזר בן-יהודה לשנות את שם המושבה להר-טוב הדומה בצליל לשם הערבי ערטוף.

אחרי העלייה לקרקע, פנו תושבי ערטוף הערבים אל הממשל העות'מאני בבקשה לעכב את רישום האדמות על שם המתיישבים החדשים מאחר שהם אינם נתינים עות'מאנים. ב-1896 הוציא הפאשה העות'מאני של סנג'ק ירושלים צו לסילוק המתיישבים ורק לאחר התערבות אלברט ענתבי ויוסף נבון בוטלה הפקודה, לאחר שנקבע שהיהודים הבולגרים הם נתיני נסיכות בולגריה שעדיין משלמת מיסים לממשל העות'מאני. הווזיר הגדול באיסטנבול הורה לפאשה הירושלמי להימנע מפגיעה במתיישבי הר-טוב. השנים הראשונות היו קשות ביותר. המשפחות הצטופפו בבית המיסיון, חיו בעיקר בחצר המשותפת ודיברו לדינו. הם חיו במעין קומונה והתחתנו ביניהם. כמעט ולא היה קשר עם שאר היישוב והם לא קיבלו כל עזרה מהברון רוטשילד.

באביב 1896 החלו המתיישבים בשתילת ירקות והתכוננו לזריעת החיטה הראשונה. במקביל נמצאה באר מים ישנה אשר לפרקים היו בה מים. התושבים סבלו הן מגנבות כפריי ערטוף והן ממכת הארבה שניחתה על הארץ בשנה זו. המתיישבים פנו לשלטונות העות'מאניים שהצליחו לצמצם את הגנבות. ב-1898 נרשמה הקרקע על שם המתיישבים וחולקה ל-50 חלקות כמספרן המיועד של משפחות המתיישבים, אשר חלקן היו עדיין בבולגריה. בעת הזו נמנו בהר-טוב 58 נפשות. החקלאות הייתה דלה והם התפרנסו מגידול תירס, ייצור גבינות מחלב צאן ועצירת שמן אזוב (זעתר).

ב-1897 הכתה ביישוב מחלת המלריה. במקביל הצטרפו עוד 2 משפחות שהעלו את מניין התושבים ל-75. בחורף של אותה השנה עשו פגעי מזג האוויר שמות במושבה והתושבים נסמכו על סיוע מאגודת חובבי ציון ביפו כדי לתקנם. מטעם אגודה זו נשלח מורה ונפתח בית ספר לילדי הר-טוב. ב-1899 העבירה יק"א מלווה למתיישבים ובסיועו ניטעו עצי פרי ונשתל טבק. מקצת מבני המתיישבים נשלחו ללמוד במקוה ישראל ובבית הספר למלאכה בירושלים. ב-1901 נמנו 101 מתיישבים ביישוב. בשנה זו החלו בגידול סלק ובייבוש פרחים כמתנות לחגים שיוצאו לארצות הברית. המחסור החמור במים ואי הצטרפות חלק מגרעין המתיישבים מבולגריה הביא שוב להידרדרות במצב הכלכלי ועד ל-1909 נותרו במקום 9 משפחות בלבד.

למידע נוסף על הרטוב