תפריט
המושבה עין זיתים קמה על מקומו של יישוב יהודי עתיק, השוכן על מדרונות הר ביריה מצפון לצפת. במשך שנים רבות התגוררה בו אוכלוסיה יהודית, בדומה לשפרעם, פקיעין וברעם. ברבות השנים עברו תושבי עין זיתים והתיישבו בצפת, חלק מאדמות היישוב עובדו ע"י תושבי צפת, והיישוב עצמו ניטש .
בראשית שנת 1891 פנו שלושת שליחי אגודת "דורשי ציון" – [אגודה להקמת התיישבות חקלאית בארץ ישראל], המכונה גם "אגודת האלף" שהוקמה במינסק שברוסיה, דב שלפיאן, לייב חפץ ויהושע סירקין אל פקיד הברון בגליל העליון, יהושע אוסוביצקי. שהציע להם לרכישה את אדמות ביריה ועין זיתים.
עד שנת 1892 נרכשו בהמות המסע והציוד הדרוש להקמת המושבה, והוחל בנטיעת כרמים. בשנה זו ניטע כרם בן 160 דונם ונבנו הבתים וחצרות המשק. בהמשך נבנתה גם רפת גדולה.
עקב חוסר היכולת לגדל משק חקלאי על אדמה זו, פוטרו בשנת 1894 הפועלים החקלאיים שעבדו במושבה והפקידים מטעם האגודה חזרו כלעומת שבאו לרוסיה.
עד שנת 1907 נוהלה המושבה כחווה חקלאית להשקעה ע"י פקידי הברון, ובשנה זו נזנחה כליל. בשנת 1909 פורקה האגודה כליל והאדמות ניתנו ל 25 מתיישבים שחלקם כלל לא עלו ארצה. החלקות עובדו ע"י פועלים שכירים שהתגוררו בצפת.
בשנת 1925 הוקמה המושבה מחדש, אך כשפרצו מאורעות תרפ"ט (1929) פונו תושביה לצפת ובמקום נשארו 4 אנשים, ביניהם האיכר פלינר ואשתו שסירבו לעזוב. ביום 4 לספטמבר 1929 הותקפה המושבה ע"י פורעים ערביים, שלושה מתוך ארבעת השומרים נהרגו ואילו הרביעי הצליח להגיע פצוע בחזרה לצפת. לאחר מכן שוב נעזבה המושבה.
ב- 1932 נוסדה המושבה מחדש, אך ננטשה שנית במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ( 1936-39).
בט"ו בשבט של שנת 1946 עלה על הקרקע במקום קיבוץ עין זיתים שהוקם ע"י הכשרת "מגינים" של הפלמ"ח וגרעין של תנועת "הבונים" מהונגריה.
בפרוץ מלחמת השחרור ובשל ההתקפות על המקום, פונו ממנו הנשים והילדים. לאחר המלחמה חזרו התושבים לקיבוץ ובמקום הוקם מפעל אריגה וניטע שוב כרם. הקיבוץ סבל ממחסור באדמות וחלק מאדמותיו היו בעמק החולה, רחוק מהישוב.
לקראת סוף 1951, עזבו את המקום רוב חברי הקיבוץ ועין זיתים נותרה כסמל לכשלון התיישבותי.
ב 1953 הוקמה במקום חווה של הגדנ"ע ובשנת 1955 עברה החווה על מבניה לרשות צ.ה.ל.