נולד בביאליסטוק, פלך גרודנה, בשנת תר"ו (1846), לאביו דב .
קבל חנוך מסורתי בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את חוה בת חיים ברוידא . היה סוחר גדול בפוניבז' שבליטא.
פעם נסע ללייפציג עם יעקב הינדין (ממיסדי אגודת ריגה, שרכשה חלק מאדמת חדרה) וזה הציע לו לבקר בארץ ישראל, וכן עשה, וכל כך דבקה נפשו בארץ שהחליט לא לחזור עוד לעסקיו ברוסיה וכתב לאשתו שתחסל את עסקיו ותבוא עם המשפחה. יצא יחד עם נחמן רם לוינה ורכש ציוד של בית-חרושת לגפרורים ולכסאות של עץ כפוף (כסאות וינאים) על מנת להקים תעשיות אלה בארץ ולפי ההסכם נועד נחמן רם להיות המנהל הטכני והוא בעל ההון והמנהל המסחרי. ביום ה' תשרי תר"ן (1889) הגיעו עם כל הציוד ליפו והקים את בית החרושת לגפרורים. אך לא יכלו להביא ארצה את חומרי הגלם הדרושים לעבודה ולכן הוכרחו למכור את המכונות לקפריסין והפסידו בהן כ-10.000 רובל. כישלון זה לא הביאו לידי יאוש מהארץ, כי מיד מצא לו "עסק" אחר להשקיע בו הון: אז נוסדה המושבה חדרה והוא רכש בה 550 דונם קרקע בכדי לפתח משק מעורב בקנה-מדה נרחב.
בינתיים באו ארצה אשתו ושמונה בנות, מהן אחת נשואה (שתי בנות נשואות נשארו בחו"ל) והתישבו בראשונה ביפו, שם מתה אחת מבנותיו. (הערבים ביפו קראו לו "אבו בנאת", אבי הבנות, ו"אבו מסארי", אבי הכסף, כי היה בעל הון רב, כמאה אלף רובל).
כשרכש את האדמה בחדרה העביר את משפחתו זמנית לזכרון יעקב והוא עצמו השתכן ב"חאן" עם יתר המייסדים, ואחרי שהקים את הצריפים הביא את המשפחה לחדרה. אח"כ בנה בית ובניני משק ביד רחבה, הרגיל את בנותיו לחלוב ולעסוק בכל עבודות הבית והמשק ואמר להשיאן לפועלים כדי שתהיינה אכרות בארץ.
רבות סבלו מהקדחת למיניה, שהפילה רבים מחלוצי חדרה. ארבע מבנותיו מתו ואף נכדו הקטן. הוא החזיק מעמד על אף המחלות והתלאות, אך פעם נפל מעל סוסו ונחבל קשה ונפטר בחדרה, ט"ז סיון תרנ"ח.
אחרי מותו עזבה שארית משפחתו את חדרה.
צאצאיו: 8 בנות ושני בנים. רק בת אחת נשארה בחיים.
פניה אשת ד"ר משה (מכס) שפירא (הרופא הראשון במושבה חדרה בשנת תרנ"ב).