משה אברמוביץ הגע לזכרון יעקב כחניך בבית הספר החקלאי: "בין הבאים גם זלמן בן-חיים ומשה אברמוביץ. זה האחרון נתגלגל בדרכו לארץ-ישראל גלגולים רבים, עבר את אירופה לארכה ולרחבה, עד שזכה ועלה בחוף יפו והלך לעקרון, שם מצא עבודת בנין. כאשר נוסד בית הספר בזכרון־יעקב עזבו אלה השנים את עקרון ואת עבודת הבנין ושמו פניהם לזכרון-יעקב." [סמסונוב עמ' 146] בהמשך מתואר הווי החיים בבית הספר החקלאי וחלקו של משה אברמוביץ: "יושבים הששים בבית הארוך, שנבנה בשבילם, ויושבים ותוהים: מי יכין לאדם צידו? והנה נודע לבחורים, כי נמצא ביניהם אחד, זה משה אברמוביץ, והוא מומחה למלאכת מטבח, מפליא לעשות. אכן אין לך אדם שאין לו שעה. והנה אברמוביץ מנצח על המטבח ועל ידו עוזרים גם הבחורים, איש יומו. כלי בשול הביאו להם מחיפה, וארוחתם — ברוך ד'! יש בבית מיחם גדול, יש גם קומקום וסוכר יש. בבוקר מוזג כל בחור לעצמו טה מן המיחם או מן הקומקום. לחם קונה איש איש לעצמו. ועם הלחם דג מלוח, זיתים, בצלים, וארוחת צהרים? — מרק של תפוחי אדמה. לפי שעה, דיים בכך. לארוחת הערב יקבל כל בחור גם מנת בשר. כל שכן שבת! "הוא יום מכובד, הוא יום תענוגים" גם בשר גם דגים: מה יתאונן אדם חי! ומי מספק כל צרכיהם? יהודי ספרדי אחד מחיפה בא והולך הולך ובא, ומספק להם תפוחי אדמה ושאר צרכי מכולת." [שם עמ' 149]
עם סיום ההכשרה הופנו רוב המתלמדים להתיישבות בבמושבות החדשות בת שלמה ומאיר שפיה. משה אברמוביץ היה בן שישה המאושרים שזכו לבית ואדמה והתיישבו בזכרון יעקב [שם עמ' 187]
בשנת 1897 נזכר שמו בין חברי האגודה "עולי הרגל" שמטרתה איסוף כסף כדי לאפשר לחבריה עליה לרגל לירושלים בדרך של קופה קואופרטיבית. [שם עמ' 236].
בסביבות שנת 1904 נקראו איכרי זכרון יעקב להתגייס לחריש באדמות עתלית, ואברמוביץ אחד מהם. [שם עמ' 281]
"בן שמונים וחמש נפטר משה אברמוביץ. ראשיתו חיי נדודים, עד בואו אל ה״ארבעייטער שוללע״. איש עבודה ושקידה, ודורות ילדים העמיד למושבתו יושבים על אדמתם. עד ימיו האחרונים שקד על נחלתו." [סמסונוב עמ' 489]
]
צאצאים:
- פנחס (1892 – 1910)
- צבי (1893 – 1967)
- שושנה (1896 – 1985) אפשטיין
- רחל (1897 – 1973) סלביץ'
- יוטה (1900 – 1986) וינרב
- טובה (1904 – 1997) ליכטר
- אריה (1905 – 1987)
- אברהם (1907 – 1965)
- רבקה (1912 – 1975) וילדר
