נולד בעיר טולצ'ה, דוברודז'ה (אז בקצה הצפוני של טורקיה האירופית וכיום רומניה), ט"ו אב תקצ"ד (1834), לאביו צבי. למד בחדר והשתלם גם בידיעת התלמוד. נשא לאשה את שפרה שיינדל לבית ברגמן, גם היא בת למשפחה אשכנזית חסידית שהתישבה בדוברודזיה. בטולצ'ה היה סוחר אמיד ונכבד, בעל טחנה, משרפות ספירט ורפתות לפיטום שוורים בפסולת בית-החרושת לספירט, חבר עירית טולצ'ה.
מתוך מגע עם התושבים הבולגרים, שלחמו למען חרותם הלאומית, דבקה בו שאיפה לחרות לאומית יהודית בארץ-ישראל, וכן הגיעו אליו הדי התעמולה הטרום-ציונית של הרב יהודה חי אלקלעי שפעלה על שכניו, היהודים הספרדים. כן נמשך לפעולות למען ארץ-ישראל של הצבור החסידי, פעל לטובת הישוב הישן ולמען בנין בית-הכנסת החסידי בירושלים מיסודו של ר' ניסן בק. היה פעיל בסניף חברת כל ישראל חברים שבעירו ויסד שם סניף לאגודת חובבי ציון והשתתף ביסוד אגודה זו בגאלאץ הקרובה. מתוך מגע תמידי עם האברים לרגל עסקיו היד. קרוב לחקלאות ושאף להתנחל על הקרקע בארץ-ישראל.
כשעבר בשנת תרמ"ח השלטון בדוברודז'ה מטורקיה לרומניה, היתה לו זכות, כמו לכל נתין טורקי בשטחים שהועברו לרשות זרה, לקבל אחוזת-נחלה אי-שם בארץ שנשארה תחת כנפי השולטן ולהתישב שם. הוא ביקש מהקונסול הטורקי, שהאחוזה המגיעה תנתן לו במחוז העותומני שבדרומו של פלך דמשק, כלומר: בארץ-ישראל. וכשהודיעהו הקונסול, שממשלת טורקיה שומרת לעצמה את הזכות, שהיא עצמה תקבע את מקום-התישבותם החדשה של נתיניה המהגרים, באירופה או באסיה, וויתר על הזכות הזאת ונתן את דעתו להתנחל בארץ ביזמת עצמו.
כשמלאו לבנו חיים י"ג שנה הביא אותו ללמוד חקלאות במקור. ישראל וחזר לטולצ'ה. אח"כ שלח ארצה את שני בניו הגדולים, אברהם ודוב, ובתרמ"ג בא בעצמו לסדר את ענין התנחלותו. בתרמ"ה נפרד לחלוטין מהגולה וביום א' תמוז הגיע ארצה עם אשתו, שלשת בניו צבי, משה ודוד ונשי בניו ושלש בנותיו מינה, חיה ורחל, ולא השאיר בגולה שום נפש ממשפחתו, וגם פועל חקלאי יהודי העלה אתו
על חשבונו, וכן הביא משם כלי-עבודה שונים בחקלאות – ולמרות היותו ממשפחה חסידית לפי נוסח יהודי פודוליה התישב בעקרון בין ה"מתנגדים" ה"ליטאים". כאן התמסר לחקלאות לכל ענפיה. עסק בגידול תבואות, מספוא, ירקות, טבק, גפנים, עצי הדר, וביחוד אתרוגים, ובחיבה מיוחדת גידל פרות ושוורים, והדריך את חבריו במושבה ואת הפועלים בכל ענפי העבודה. עם זה היה קובע עתים לתורה בשעות הלילה ועורך "תיקון חצות".
כמעט כל ימיו היה חבר ועד המושבה, בורר בסכסוכים רבים לשביעת-רצון כל הצדדים, ומיצג המושבה וסביבתה בפני השלטונות הטורקיים, שידע את שפתם עוד מעת היותו נתין טורקי בדוברודז'ה, ובשנת תרס"ג יצג את מושבתו כציר באספה המכוננת של ארגון הישוב, "הכנסיה הראשונה" שהתכנסה בזכרון יעקב ביזמת מנחם אוסישקין .
נפטר בעקרון, בערב שבת, כ"ט חשון תרע"ז.
צאצאים:
- צבי, 1862 – 1903 ורעיותיו מינה קינדלר ומרים פלדמן
- אברהם, 1864 – 1884
- דב, 1866 – 1944 ורעיתו עטרה קריניצה
- חיים, 1869 – ? [ היה בעל נחלה באלג'יר]
- מינה, 1870 – 1954 אשת בנימין פוקס
- חיה, 1873 – 1960 אשת צבי הוכברג ממשפחות הראשונות בנס ציונה
- רחל, 1879 – 1954 אשת צבי גרזובסקי-גור
- יוסף
- משה, 1879 – 1967 רעייתו נחמה לאה מזי"א
- דוד, 1885 – 1971 רעייתו ברכה קוצרסקי תדהר כרך 2 עמ' 930
