אחיו של השומר אברהם שפירא
נולד בכפר נובה מיכאילובקה, פלך טאווריה (קרים), דרום רוסיה, בשנת תרכ"א (1861), לאביו ר' יצחק צבי (ממשפחת רבנים מליטא, שהעמידה 40 רבנים מתוכה, והוא היה הראשון במשפחה שלא רצה להתפרנס מהתורה ויצא להתישבות חקלאית מטעם הממשלה הרוסית לדרום ואח"כ נשאר שם עוסק במסחר) ולאמו ביילה . קיבל חינוך מסורתי מפי מלמדים ומפי אביו ולמד בבית-ספר תיכוני ממשלתי בעיירה טוקמאק.
נשא לאשה את עלקה בת ר' שרגא פייבל הכהן וימים אחדים אחרי החתונה עלה ארצה עם אשתו ועם הוריו וכל צאצאיהם בראשית שנת תרמ"א והתיישבו זמנית בירושלים. אח"כ, כשהתנחל אביו בפתח תקוה יצא גם הוא אל הנחלה, בנה את בית המשפחה בכפר יהודיה והלך לעבוד בשדה בפתח-תקוה, ואח"כ בנה את ביתו בפתח תקוה יחד עם יתר המתנחלים. נשא בכל העול הקשה של עיבוד משק הוריו ואחיו הקטן אברהם עוזר על ידו, כי האב היה כבר מזדקן וחלש ובלתי מסוגל לעבודה המפרכת. ערביי הסביבה הכירו אותו כראש המשפחה ומנהל המשק, ולכן בינו את אחיו הקטן בשמו – וקראו לו אברהים מיכל (לאחר זמן נשתנה שמו בפיהם לאברהים מיכה , הוא אברהם שפירא גבור פתח תקוה). עזר גם בניהול המשק של אחיו למען יוכל להתמסר לשרותו בשמירה ובהגנה על המושבה. עבד זמן-מה גם כפועל מטעם פקידות הבארון בנימין רוטשילד. עבד כל ימיו בשקידה מבוקר השכם ועד הערב, עסק בפלחה, בנטיעת כרמים ופרדסים והקים לו משק לתפארת. היה במשך כמה שנים חבר ועד המושבה ובמוסדות ציבוריים, חבר בלשכת "אחווה", עוזר ויועץ טוב לפונים אליו, מכובד על הבריות, משכין שלום בין בעלי סכסוכים, כיהודים כערבים, שקיבלו את הכרעותיו באמון ובכבוד. נדב מאדמת פרדסו לבית הקברות של המושבה.
שמונה בנים ובנות ילדה לו אשתו וכולם מתו עליו בעודם קטנים ואף היא נפטרה בראשון לציון, ו' חשון תרנ"ה.
אח"כ נשא את שרה בת קלמן סווא טיצקי , מראשוני פתח תקוה, שעלתה ארצה בתרנ"ה ובגלל הגזירות הטורקיות על העלייה היהודית, שנשמרו אז בכל חומר הדין התחפשה כנזירה רוסית וכך באה ארצה בחבורת עולי-רגל רוסיים. גם שניים מ-4 הילדים שילדה לו מתו בעודם קטנים.
נפטר בפתח תקוה, כ"א תשרי (הושענא רבה) תרפ"ה.
