נולד בצ'נסטוכוב, פולין, בשנת תר"ל (15.8.1870), לאביו רפאל ולאמו מיכל . קיבל חנוך יהודי מסורתי והתמסר ו לפעולה ציונית בין הנוער. גם הוריו השתוקקו לעלות ארצה, חיסלו את עסקיהם, עברו לרומניה, הפליגו באוניה עד ביירות בתרמ"ז (1887). בהיות אז שערי הארץ סגורים בפני עולים יהודים ממזרח-אירופה חזרו ההורים מביירות לפולין. אך יוסף הצעיר חדר ארצה כעולה "בלתי חוקי" ובא לזכרון יעקב.
כאן נתקבל כאחד התלמידים הראשונים בבית הספר החקלאי לפועלים, שיסד הבארון רוטשילד במושבה. למד בשלש שנים את עבודות הכרם והפלחה לסוגיהן ונתחבב על מוריו, מדריכיו וחבריו.
בתר"ן (1890) נבחר על-ידי הפקידות להתיישב במושבה הקטנה מאיר שפיה שייסד הבארון. התחיל שם את החיים והעבודה מבראשית, נשא בכל הסבל של חלוצי המקום ועודד את חבריו לעמול למען העתיד. (אחר זמן עזר בניסיונו החלוצי ובעבודתו למייסדי גבעת עדה ועתלית בעלייה על הקרקע ובהכשרת המקום).
נשא לאשה את קיילה בת יהודה לוקאצ'בסקי (בקנשטין) מווילקובישק, ליטה, שהתגורר זמן-מה בייקאטרינודאר, קאוקאז, (עלה ארצה עם משפחתו והתיישב כאכר בזכרון-יעקב, וכאן נפטר בי"א טבת תרפ"א). קיילה ילדה לו שני בנים ושבע בנות והיתה לו לעזר בעבודות המשק והבית עד זקנה ושיבה.
בעקבות מסירת מושבות הברון לניהולה של חברת יק"א [1.1.1900] חשים האיכרים משבר עמוק.
אף מצבן של הבנות בת־שלמה ושפיה איננו שונה מזה של האם זכרון־יעקב, אף הן נאנקות תחת לחץ המחסור והגזירות, מאין מוצא. יוסף זימנבודה כותב לאביו ומספר לתומו על המצב:
״שפיה, 17 יוני 1900. — — הברון התקשר עם חברת יק״א ומסר לה את מושבותיו. יכולים אתם לשער מעצמכם מה שינויים נתחוללו במושבות. כל הפקידים הגבירו את לחצם, כדי שהאכר יהפך ל״טאג־לאיינער״, ויוכלו שוב לעשות בנו ככל העולה על רוחם. כמה יאבל הלב לזכר העובדה, שבכל המיליונים של הברון לא ביססו אפילו מושבה אחת, כדי שאכריה לא יצטרכו למתנת בשר ודם ויוכלו להתקיים מיגיעם ועמלם. הפקידות כונה שוב את כל חציה כלפי האכר, שוב בקשו רק את האינטרס של עצמם, ולפיכך בלבלו את ראשו של הברון בענין נטיעות הגפנים ולא בקשו לבסס את האכרים על עבודת אדמה פשוטה, מחשש שמא יעמוד האכר סוף סוף ברשות עצמו ולא יצטרך להזדקק לאדמיניסטרטור ולעמוד כעני בפתח והכובע בידו עד שיקבל את תמיכת החודש. — — וסוף דבר, הכרמים מתים ומצטמקים ממחלת הפילוקסירה, ואף היין איננו נמכר. אני יכול לתאר לכם את מעמד האכרים, שמצבם עכשיו גרוע פי כמה וקריטי פי כמה מאשר לפנים. אם באמת מסר הברון כל זאת לידיים טובות, ימים יגידו. ולפי שעה עינינו רואות איך הערבים מפריעים אותנו מקנית אדמה, והממשלה הטורקית עינה רעה בנו וכל מזימותיה להרע ולהציק לנו. כל דבר קטן גורם לבטים לאין סוף ואינו ניתן לך אלא בזכות הרבה בקשיש, אשר כמעט קצרה ידנו מהשיג. ואם אינך נותן מבקשים אנשי השלטון תואנות ליגענו ולהכניענו. ומי יודע מה יהיה בסופה של כל הקולוניזציה. ובכן, כאשר מסר הברון את המושבות, בקשו לגזול מאתנו את כל זכויותינו ואמרו לעשותנו שכירי־יום, כאשר כתבתי לך, לשעבדנו ולהתעמר בנו עד אשר לא יוכל האכר להשיב רוח. אך אנחנו הבינונו היטב את הדבר ועמדנו על נפשנו בכל האמצעים שבידנו. אף יכול אני לתאר לפניך, איך במשך הזמן הזה סבלנו 6 חדשים רעב, אך תכניות הפקידות כולן סכלנו ובטלנו. וכאשר סוכלו מזימותיו של האדמיניסטרטור, שלחה החברה יק״א את ה׳ מאירסון, למען ימצא הוא דרך נוחה איך ליישב את הדברים. הוא, כמובן, השתדל להחמיר עלינו קשיים ככל האפשר ולהרבות מכשולים בדרכנו. הנה בא ואמר: יש 114 משפחות במושבה, והאדמה מעטה, ואם יחלקו אדמה זו ככל הדרוש לכמה אכרים, מה יהיה על השאר? ושוב חזרו הדברים הישנים. ובקשנו כל מיני דרכים, ואף נסינו כל מיני נסיונות, כדי להכשיל את כונתה של הפקידות, המבקשת, כביכול, להעסיקנו בעבודת שכיר, שיש בה כדי קיום עלוב, שלא נוכל לעמוד בו עד שסוף סוף תקוץ נפשנו בה ונעזוב את המקום. לפיכך יסדנו קומונה של כל הכרמים. — — אבל אני משליך יהבי על ד׳, ואני מקוה לטוב, כי את רעיון הנסיעה מפה החנקתי בקרן זוית. – -"
פיתח את משקו בענפים רבים וסיפק ממנו את רוב צרכי הבית, אפילו יין וקוניאק הכין בעצמו מפרי כרמו; גידל טבק ממין משובח ביותר; התמחה בגידול עצי תות ותולעי משי ומשפחתו ארגה משי מתוצרת-בית, שבמלחמת-העולם הראשונה השתמש בו אף הד"ר הלל יפה , אז רופא בזכרון-יעקב, לצרכים רפואיים (חבישת פצעים ותפירת ניתוחים). רבים באו לסייר את משקו כדי ללמוד ממנו, ביניהם אף חקלאים לא-יהודים. קיבל אות-הצטיינות מהממשלה הטורקית ושלש הצטיינויות מאת ממשלת פלשתינה (א"י) בעד תוצרת משובחת של משקו (תולעי משי ותעשיות-בית שונות) שהציג בתערוכות חקלאיות, ושתילי הגפן והזית שלו זכו לשם טוב בארץ. השקיע עבודה רבה בנטיעת חורשת-הארנים של שפיה.
כמוכתר המושבה סייע לישראל בלקינד להשיג מהפקידות את הבנין של בית-ההבראה לאכרים, כדי להקים בו את המוסד החינוכי "קרית ספר" בשביל 50 יתומים שהוריהם נרצחו בפרעות קישינוב. כן עזר לקיום המוסד במשך כל זמן היותו בשפיה.
במלחמת-העולם הראשונה הרבה לפעול למען סידור הגימנסיה הרצליה בשפיה, אחרי צאתה מתל אביב בעת הגירוש הכללי באביב תרע"ז (1917) ושקד על הספקת צרכי המזון של התלמידים, וכן הרבה לעזור ליתר המגורשים והפליטים. בהארחה נדיבה ומתנות נפוליונים של זהב לפקידי השלטון הטורקי שיכך את כעסם הרשמי כשבאו להציק ל"מהגרים", וביחוד בעת שחיפשו אחרי יוסף לישנסקי , איש המחתרת העברית "נילי", שהוא עזר לא מעט להסתרתו, – וכך הצליח למנוע פגעים רבים מהיהודים הנרדפים.
השתתף ביסוד לשכת בני ברית "אדולף קראוז" בזכרון-יעקב והיה תמיד מאחיה הפעילים.
מקור: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 1 עמ' 90
צאצאים:
- שרה (1990-1896) אשת נחום ילין (לוין?)
- מתיה (1971-1897) אשת ראובן בן משה
- בלומה (1982-1898) אשת משה ויסמרק
- אברהם (1971-1901) רעיתו הלן
- רבקה (……..) אשת נתן ויסמרק
- רחל (1902 – 1918) נפטרה ממכת חום בעת עבודה בשדה, בת 16
- הדסה (?-1998) אשת נפתלי לוי
- שלום (1976-1907) אשתו תמר חמו , ילדיהם: יהודה, מיכל לייטנר, עפרה גרף, צופיה לב, רבקה עמית
- מרים (1911-?) רעיית יוסף אילמן, מורה בחיפה
פירוש השם ZIMNAWODA בפולנית – מים קרים.
