שמעון גילברג ורעייתו איטה לבית כץ, הגיעו לארץ ישראל באורחה השלישית מרומניה. משפחת גילברג היתה בין 7 המשפחות הראשונות שעלו והתיישבו בזמארין, יחד עם קבוצת הגברים שעלתה להכשיר את הקרקע, בעוד נשותיהם וילדיהם נשארו בחיפה.
בשנת 1883 כרעה איטה גילברג ללדת ב"חושה" בזמארין ללא כל עזרה ולאחר לידה קשה ויסורים רבים ילדה בנות תאומות שלא שרדו את הלילה הראשון.
שמעון גילברג היה בין חותמי המכתב ששלחו באוקטובר 1883 אנשי המושבה בעקבות ביקורו של הפקיד ונציאני, לברון הירש בבקשת עזרה. כמו כן היה בין חותמי מכתב התלונה ששלחו המתיישבים לברון רוטשילד בנוגע להתנהגותו של פקיד הברון וורמסר.
שמעון גילברג נמנה על עשרים זקני המושבה שנעצרו ונכלאו על ידי התורכים בעת המרדף אחר יוסף לישנסקי.
על מצבתו נרשם: "איש ישר ונכבד, אחד מהחלוצים הראשונים וזקן ושבע ימים וישב בזכרון יעקב יותר מחמישים שנה"
בתו טובה (גיטל בלה) נישאה לניסן רוטמן, בן חדרה. כחברתה הקרובה של שרה אהרונסון ואשתו של איש המחתרת ניל"י, נאסרה יחד עם בעלה כשנתגלתה המחתרת וחבריה נתפסו. יחד עם בעלה שהתה בכלא "חאן אל באשה" הידוע לשמצה בדמשק.
בנותיהם:
- שרה הינדה [1937-1886] רעיית צבי אהרונסון, זכרון יעקב
- טובה גיטל [1974-1893] רעיית ניסן רוטמן חדרה
- שושנה חיה [….] רעיית שמואל קרניאל, ממייסדי מנחמיה.
