בן עשר היה משה אריזון כשעלה לארץ ישראל עם חבורת העולים הראשונים מרומניה בשנת 1882. אחותו איטה וילדר באה להפרד מאביה בעיירת הולדתה, ומצאה שם את אחיה הצעיר משה מדוכא מחייו עם אביו ואשתו השניה. היא הציעה למשה להצטרף למשפחתה וקיבלה את ברכת האב.
בני המשפחה מספרים כי בשנים הראשונות נשלח משה לבית ספר בירושלים וכשחזר לזכרון יעקב, נחוש להפוך לאיכר, הוא נשא לאישה את שרה תמשס, בתם של דבורה ומתתיהו תמשס. בהתחלה הוא עבד כפועל בפרדסי הפקידות, וכך חסך כסף להקמת המשק העצמאי. ביחד הקימו משק חקלאי לתפארת, והמשיכו לעבד אותו כל חייהם, גם כשבניהם עזבו את המושבה. מאיר יצא ללימודים באיסטנבול, והיה קצין בצבא התורכי. חלק מהבנים עברו לבנימינה השכנה, לחיפה ולתל אביב.
לפי שאול דגן , בספר "מסדר אבירי המלריה", משה אריזון היה בעל דיליז'אנס משובח וצמד סוסים לתפארת. הוא הסיע את הברון בביקוריו בזכרון יעקב ובשנים מאוחרות יותר גם את הרברט סמואל הנציב העליון.
צאצאים:
- מאיר אריזון (1945-1894) רעייתו ורה אברוטין
- שושנה וילדר (1959-1897) בעלה משה וילדר
- רחל ברכמן (1949-1898) בעלה יעקב ברכמן
- ישראל אריזון (1968-1900) רעיתו דינה הוניג
- אריה אריזון (1988-1904) רעיתו לאה לב
- צבי אריזון (1988-1910) רעיתו לאה קנר
להרחבה: משפחת אריזון בבלוג של שאול דגן ראשונים בארץ ישראל
מוזיאון העלייה הראשונה נקרא ע"ש משה ושרה אריזון. המוזיאון נבנה בתרומה נדיבה של נכדם, תד אריסון, בנם של מאיר וורה אריזון.
