נולד בעיר אוסטרתא, ווהלין (אוקראינה), בשנת תרל"א [1871], לאביו לוי. למד ב"חדר" ובבית-ספר ממשלתי
ליהודים. המשיך להשתלם בהשכלה עברית וכללית. שרת בצבא הרוסי שלש שנים, הצטיין ועלה
לדרגת סגן-קצין. אחרי שחרורו מהצבא עסק בשיעורים פרטיים בעירו ואח"כ באודסה, המשיך
להשתלם בעברית וברוסית, עמד בבחינות וקיבל תעודת בגרות של בית-ספר ריאלי.
כשפרצה מלחמת רוסיה-יפן ב-1905 עלה לארץ ישראל בזרם העלייה השנייה והחל לעבוד
במשק הורביץ בראשון-לציון. אח"כ קנה בכסף שהביא אתו חלקת אדמה בכפר-סבא והחל לנטוע
כרם שקדים יחד עם שאר הנוטעים, וכן התמסר לטיפוח שתילי אקליפטוס לנטיעת חורשה בכפר-סבא
ובסביבה ובשקידה מתמדת שאב מים מהבאר הפרימיטיבית, כדי להשקות את שתיליו. ובעוד ששאר
הנוטעים כרמי שקדים היו חוזרים בכל ערב שבת לפתח-תקוה, מקום הישוב היהודי הקרוב ביותר
(שבתנאי התחבורה הרעים בימים ההם היה גם רחוק למדי), ויוצאים שוב ביום א' בבוקר מצוידים
בצרכי מזון לכל השבוע, היה הוא נשאר גם לשבתות בודד בכפר סבא, לבל יזניח את שתיליו, וחוץ
ממנו נמצא שם רק השומר. כך ישב שנתיים בבדידות על אדמת המושבה לעתיד לבוא, כדי להכין לה
שתילים לרוב בשביל חורשות מצלות. כשהחל רואה פרי מעמלו בכרם השקדים נשא לאשה
את טובה בת מרדכי פדובה מרחובות, ובכספי ההלוואה מחברת "עזרא" הברלינאית לבניין בתים ל-12
ראשוני כפר-סבא בנה גם הוא את ביתו (לפי הרישיון נקראו הבניינים "רפתות"' כי לבנות בתים לא הורשו, ורק במחיר שוחד ושלמונים רבים הצליחו לכסות את עיני הקאימקאם מטול-כרם עד שנגמרו הבניינים והפכו לבתים ראויים לדירת אדם).
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה סבל יחד עם שאר המתיישבים מכל הפגעים : ארבה, נגישות
וסחיטות מצד השלטון ואח"כ מקרבת החזית והמגפות, ולבסוף, כשלא היתה עוד אפשרות להישאר
באש התותחים, גורש גם הוא יחד עם יתר בוני כפר-סבא לחדרה בניסן תרע"ח. בגירוש חי חיי צער
ודחקות ולא רצה לקבל הלואות של תמיכה. אחרי המלחמה חזר לכפר-סבא והחל לקומם את משקו
וביתו שנחרבו. כאשר נגמר תיקון ביתו באביב תרפ"א, פרצו מהומות. מאי 1921, ושוב נחרב ביתו.
באין לו דירה בכפרו נכנס לגור בתל-אביב, ואחרי חדשים אחדים חלה ומת ביום כ"ד אב תרפ"א
ונקבר בבית העלמין הישן בתל-אביב.
דובה האריכה ימים ונפטרה בכפר סבא בגיל 94.
צאצאים:
- פנינה [1987-1910] אשת אברהם דרויאן (מזכיר ארגון השומרים העברים הכללי בא"י);
- יוחנן [1992-1916]
