שולמן שמואל ורעיותיו גיטל, תמר ורייזל

היה מעורב בתוכניות לרכישת קרקעות בחברת "בני יהודה", עסק בקידום אגודת "בני ציון"  היה אמן מוערך בתחום  ההדפס.

נולד בטימקוביץ פלך מינסק (רוסיה הלבנה), בשנת תר"ג (1843), לאביו הרב אריה ליב , רבה של הקהלה. בן 7 עלה ארצה בשנת תר"י עם זקנו, הרב אריה ליב מאניס , שהתישב בצפת. למד בישיבות. נשא לאשה את גיטל בת ר' משולם פייבוש הלוי הורביץ מזבוריש (ממשפחת השל"ה הקדוש), והתישב בטבריה.

כשנוסדו המושבות הראשונות בארץ על קרקעות שנקנו בכסף מלא ובסיבוכים קשים כדרך סדרי קניות קרקע במשטר הטורקי, עלה בדעתו רעיון, שאפשר להושיב יהודים רבים על הקרקע בדרך נוחה יותר על אדמת הג'יפטליק (אדמת הממשלה בעמק הירדן), שכן מעונינת הממשלה שאדמתה לא תהיה שוממה, ואם יהא צורך לקבל לשם כך את הנתינות הטורקית כדאי הדבר למען מצות ישוב ארץ-ישראל והשתרשות בה לדורות.

בחורף תרל"א נענה לקריאת ר' שמעון ברמן, השתתף ביסוד חברת ישוב ארץ הקדושה בטבריה ונבחר למזכירה. אגודה זו לא זכתה להישגים ממשיים ורוב חבריה גנזו את שאיפתם לעתיד, אך ר' שמואל לא ויתר, וכשנוסדה בתרמ"ב ביפו חברת "ועד חלוצי יסוד המעלה" שיסדה את ראשון לציון, שימש גם בה כמזכיר.

הוא בא בדברים עם אישים נכבדים ובעלי השפעה, כבש לו דרך אל הפחה הירושלמי, אל הוואלי מושל פלך דמשק, ואף אל הממשלה המרכזית באיסטמבול ובסוף אל השולטן בעצמו ובכבודו, ואם כי נתקל בדרכיו בקשיים רבים הצליח בכח להט הרצון והאמונה להניע שרים יהודים להמליץ עליו ומושלים נכרים להאזין לדבריו ולהתחשב בהם ברצינות. סוף-סוף השיג בשנת תרמ"ו דבר-מלכות (פירמאן) מאת השולטן, שאם תהיינה יחד חמש-מאות משפחות של עובדיאדמה, תינתן להם אדמה ממשלתית בחנם בגוש אחד. – 300-200 דונם למשפחה – בהנחות ממס הקרקע והיבול.

לשם ריכוז 500 משפחות להתנחלות עשה תעמולה רבה בעל-פה, בארץ ובחו"ל, ובספר "ארץ חמדה" שפרסם ובמאמרים רבים בעתוני הארץ וחו"ל ופנה במכתבים אל חברות יהודיות גדולות בחו"ל (חובבציון, כי"ח ועוד), ובינתים חי חיי מחסור ודחקות והתמסר כליל לפעולה למען הגשמת רעיונו.

בחשון תרנ"ז יסד למטרה זו בצפת אגודה בשם "בני ציון" במטרה להושיב 100 משפחות על הקרקע. עשה לה פרסום רב בספרים ובעתונים, אסף חברים ונבחר לנשיא החברה, לסגנו: שמחה וועקסלער, למזכיר: שמחה שולמן ולחברי הועד: בריבי, אליהו גאטבעטער, טאף ברא, מיכל פרידמן, ישראל מורשה חיים שמחה שפירא (מגזע צבי), יוסף הרש גייגער ואהרן הערליך. לשם זה הוחלט להוציא 32500 מניות בנות 20 פראנק כל אחת, בס"ה 650,000 פראנק, יגרילו בין המתישבים ו-100 איש יזכו כל אחד ב-6500 פראנק לשם הוצאות ההתישבות (1000 פראנק בעד קרקע, 1000 לנטיעת עצי פרי – תפוחי זהב, אתרוגים ולימונים, על שטח של 30 דונם. ועל שטח נוסף של 30 דונם יטעו גפנים ועצי פר שונים).

נסע לרומניה וגם שם עשה תעמולה רבה ואף השיג רשימות של אנשים מערי רומניה הרוצים להתנחל בארץ-ישראל. ושוב נדד בכל הארץ ושהה למטרה זו בירושלים שנה וחצי. אך כל עמלו ומאמציו לא הועילו לרכז את המספר הדרוש ולהביא את רעיונו הגדול לידי הגשמה.

נפטר בטבריה, ט"ז תשרי תרס"א.

צאצאיו מאשתו הראשונה: פנחס . מאשתו השניה תמר בת ר' יעקב מקונייר: חיים אייזיק. מאשתו השלישית רייזל בת ר' יוסף פינק (מגזע האדמו"רים בגליציה): מרים אשת ר' חיים אהרן גולדנבוים, שרה אשת הרב אנשיל וואקסמאן.

נשותיו וילדיהם:

• גיטל  הורביץ    בנה פנחס            
• תמר  מקונייר בנה חיים אייזיק
• רייזל פינק בנותיהם מרים גולדנבוים ושרה וקסמן

_{מקור: תדהר כרך 2 עמ' 923-24}