מרדכי (מאטל) קליסטר היה בין חברי הועד של התנועה להתיישבות בא"י ברומניה, וככזה היה
ממונה על ההספקה בעת מסע האוניה בה הפליג לא"י, האוניה "איריס". (סמסונוב , עמ' 45)
בהגיעם לחיפה נפגשו המתיישבים עם אברהם יוסף מורגנשטרן, שהגיע לעיר כמה שנים קודם
לכן ועסק בהובלות עבור המיישבים, ועם שמואל אינגר, עסקן ציוני שגם הוא היה בחיפה.
השניים הציעו למתיישבים את אדמות "זמארין", אשר בטעות נחשבה ע"י המתיישבים
לשומרון הקדומה. מרדכי קליסטר יחד עם משה קורלנד נשלחו ע"י המתיישבים לבחון את
הנחלה. בשובם אמר קליסטר: "מה נאמר ומה נדבר, עצי זית לאלפים בנחלה, בעיני ראיתי…" (אריה סמסונוב, עמ' 55-58).
לאחר ביצוע הקניה הוברר למתיישבים כי החלקה שקנו היתה טרשים ואבנים וקליסטר האשים בתרמית את אברהם יוסף מורגנשטרן. באחד הימים התבקש קליסטר להחליף בטנטורה את אחד העובדים שחלה בקדחת. קליסטר יצא לדרכו אך חזר על עקבותיו וטען כי כנופיית ערבים רעולי פנים תקפה אותו ושדדה את כל
שהיה עליו. הוא האשים את מורגנשטרן בכך ששלח את הכנופיה כדי לתקוף אותו.
לאחר תחילת פעילותו של הברון רוטשילד במושבה, קשר מרדכי קליסטר מלחמה כנגד פקיד
הברון ברסר. ברסר היה לדברי המתיישבים, שתיין שלא הבין את הרעיון שבשמו נשלח
לזכרון יעקב, ומנהגיו על המתיישבים היו רעים וקשים . המחלוקת עם ברסר היתה חריפה
עד כדי כך שהדיה הרעים הגיעו עד לועד ברומניה, מה שאילץ את הועד להוציא חוברת בשם
"עת לדבר" המתארת את מעשי המתיישבים והתקדמותם היפה במושבה.
משלחת של המתיישבים נסעה אל נציג הברון בביירות, אמיל פרנק, וביקשה ממנו להחליף
את ברסר בפקיד אחר, אלא שגם עם הפקיד החדש, וורמסר, הסתכסך קליסטר.
בסופו של דבר אולץ קליסטר לעזוב את המושבה יחד עם אנשים נוספים שהתנגדו לוורמסר,
ועזב את הארץ.