נולד בגאלאץ, רומניה, בשנת תרל"א (17.8.1871) לאביו הרמן ולאמו סופיה .
בן 11 עלה ארצה עם הוריו בתרמ"ב דרך נמל בירות. למד בביה"ס של חברה כי"ח בחיפה. בן 13 נתיתם מאביו. למד חקלאות מהאגרונום-הגנן הצרפתי דיגור , שהבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד שלח לזכרון-יעקב לנהל את נטיעות הכרמים ולהדריך את הא כרים בעבודה. הצטיין בלימוד ובעבודה ונשלח מטעם פקידות הבארון ללמוד את תורת הנטיעה בביה"ס לגננות ולמטעים בוורסאי שבצרפת. כשגמר וחזר ארצה נתמנה לנהל את בית-הספר להכשרת חקלאים צעירים שיסד הבארון בזכרון יעקב וכשיישבה הפקידות את חניכיו במושבות מאיר-שפיה ובת-שלמה שנוסדו אז נתמנה הוא למנהלן, מראשית יסודן ובנינן.
נשא לאשה את מרים בת אליעזר רוקח (אחיו של ר' שמעון רוקח איש יפו), החולם והלוחם להבראת הישוב ולהתנחלות חקלאית. בשנות 97-1894 עבד מטעם פקידות הבארון וחברת יק"א בניהול הנטיעות בראש פנה וביסוד המעלה ובפיתוח החקלאות בגליל העליון בכלל. יצר יחסים טובים עם הערבים ולימדם לכבד את המתישבים היהודים. ב-1896 נסע בשליחות הבארון לספרד ללמוד שימור ענבים ועשית צימוקים. ב-1897 הועבר לפתח תקוה. בנה לו בית ונטע פרדס ומאז פעל למען קידום הפרדסנות וביסוסה, חידש שיטות בהרכבת ההדרים ובמלחמה במחלותיהם, בקטיף ובאריזה, המציא את הרכבת-התמך וכמה מכשירי עבודה. פיתח את ההרכבה על "חושחש" (תפוז מר) וליובלו ה-70 כינוהו הפרדסנים בתואר "מלך החושחש". הנהיג מינים וזנים שונים של מטעים מארצות אחרות אף בניגוד להגבלות של השלטון הטורקי, ו"העולים הבלתי-חוקיים" ממיני הצמחים שהוכנסו ארצה בעזרתו התאקלמו בה יפה. כן הכניס ארצה, אחרי מסע רב תלאות והרפתקאות את האתרוג הקורפואי מאלבניה. השתתף בהרחבת משק המטעים בכפר-סבא ובמשך שנים רבות, בהיות כפרסבא רק בת קטנה של פתח-תקוה, היה פעיל בניהול המקום כחבר הועד ולא פעם הגן על המושבה הקטנה בפני אנשי השלטון ותקיפי הסביבה. השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה חבר הנהלתה במשך כמה שנים. כן השתתף ביסוד "החקלאי". פרסם מאמרים מקצועיים בעתוני הארץ וחו"ל ובשנים האחרונות אף זכרונות משנות-בראשית של ההתישבות החקלאית בארץ. עשה נסיונות בנטיעת כותנה ובשיפורים רבים בפרדסנות, העמיד תלמידים רבים, שבעבדם כפועלים בפרדסו התמחו בעבודה זו על בוריה ולמדו לנהל אח"כ פרדסים משובחים.
ב-1915 הצליח לסכל את נסיונם של ערבים לגזול 200 דונם מאדמת כפר-סבא. לשם נקמה הלשינו עליו, שהוא מקיים קשרים עם האויב, עם האנגלים שבמצרים. מלשינות זו סיכנה את חייו והוא נמלט מצרימה. שם קיים משרד מסחרי וקשרים עם חוגי הצבא הבריטי ועזר לאהרן אהרנסון בקשריו ובעבודתו במצרים ואף עזר לו להשיג בהלואה מבנק מוצרי 2.000 לירות זהב למשלוח להצלת הישוב מרעב. כן נתן במשרדו מקום למשרדו של אהרנסון. עם כיבוש הארץ היה הראשון מפליטי הארץ, שנכנס עם הצבא הבריטי כחבר שרות המודיעין הצבאי.
ביום ההתקפה הגדולה על פתח-תקוה כ"ז ניסן תרפ"א, סיכן את נפשו ברכיבה מהמושבה הנצורה אל שלטון המחוז ביפו ודרש עזרה צבאית נגד הפורעים.
השתתף בכל הפעולות כחבר ועד בארגונים שונים לקידום הפרדסנות וביסוס מעמד הפרדסנים
נפטר בפתח תקוה בשנת 1947
צאצאים:
Laurette Rachel Pascal 1895 – 1923
Betty (Batia) Levy (born Pascal) 1899 – 1990
Kurt Pascal
