נולד בעיר ביחוב, פלך מוהילב, רוסיה, בשנת תרכ"ט (1869), לאביו אברהם ולאמו לאה . קיבל חינוך יהודי מסורתי, התמחה ליד אביו במסחר והיה צפוי לו עתיד כלכלי מבוסס.
בשנת תרנ"א [1891] ויתר על מעמדו הכלכלי האיתן ועלה ארצה לעבדה בזיעת אפים. עבד בתור פועל ברחובות בראשיתה, אח"כ עבד בראשון לציון ובמחסן העצים של ליטוינסקי ביפו ובכל המקומות הצטיין בזריזות ובמסירות לעבודתו.
כשהחלה לשכת "בני ברית" שבירושלים להקים מושבה על אדמת מוצא ליד ירושלים, היה אחד מארבעת הפועלים המצטיינים, שנבחרו להתיישבות זו וזכה בגורל בחלקה בת 57 דונם. מאז התמסר לפיתוח אדמת הטרשים ההררית להקים עליה משק למופת. סיקל את האדמה וחרש אותה, גידל עצי פרי וירקות, נטע כרם (במעמד החגיגי של הנטיעה היה נוכח הרי"מ פינס עם משפחתו), חצב יקב ובנה בית-בד. גם רפת ולול התקין בחצר ביתו, ותנובת משקו זכתה לשם טוב בירושלים.
כשביקר הרצל בירושלים ושאל את ברוזה, מה אפשר לעשות בהרי יהודה הצחיחים, השיב לו: "בוא לכרמי ותחזינה עיניך". ואכן נסע הרצל עם בני לוויתו לבקר את ביתו ואת משקו של ברוזה וליד כרמו שבהר הקסטל נטע עץ ברוש בעצם ידיו. (ברוש זה, אשר בטעות חשבוהו לעץ ארז, נגדע לאחר שנים רבות. ברוזה נטעהו מחדש ושוב נגדע, וכיום נשמר זכרו של עץ זה בשם "ארזה" של בית-ההבראה אשר במקום ההוא).
משקו ותוצרתו ויינות ופירות משומרים, מעשה ידיו מגידולי אדמתו, וגם תוצרת המשק שעשתה רעיתו מאשה , זכו לאותות-הצטיינות בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, וכל חשובי הישוב והתנועה הציונית ואף אנשי-שם נכרים ביקרו והתארחו בביתם והפליגו בשבחם.
במהומות תרפ"ט (ביום י"ח אב תרפ"ט (24.8.29) התנכלו הפורעים מהכפר הסמוך קלנדיה להחריב את בניני משקו ואת רכושו ואף רצחו את משפחת מקלב שבשכנותו. אחר-כך האשימו הפורעים אותו ברציחת אהד מהם, שנהרג ביריות המתגוננים היהודים. הוא נאסר והיה 23 שעות במעצר עד ששוחרר בערבות, ולבסוף ביטל התובע הכללי את ההאשמה. אחרי הפרעות הקים את משקו מחדש בעזרת משפחתו ובניו. אחרי המהומות שלחה ממשלת אנגליה את סיר הופ סימפסון לחקור בתור מומחה את מצב החקלאות בארץ, כדי שימסור אח"כ חות-דעת מקצועית, שאין בארץ מקום למתישבים נוספים (וממילא אין מקום לעולים יהודים…). המומחה הזה התרשם אף הוא מאד ממשקו של ברוזה, וברוזה השתדל להשפיע עליו אמונה בכושר אדמת ההרים לתת מחיה לעובדיה ולקלוט מתישבים רבים. ואם כי מסר דין-וחשבון שלילי על הכושר החקלאי של הארץ בכלל, כפי שהוטל עליו מראש, הרגיש חובה לציין בדין-וחשבון שלו לשבח את משקו של ברוזה כיוצא מהכלל.
נפטר בירושלים" י"ג כסלו תש"ד.
צאצאים:
- אברהם [1900-1898]
- רחל [1975-1901] רעיית הורביץ
- בן ציון [1984-1903]
- שושנה [1991-1906] רעיית שלמה בן דוד, נתניה
- אלישבע [1953-1908] רעיית לרנר
- יפיע [1945-1910]
- מתתיהו [1966-1911] , מוצא
- יהודית [1912-?]
