ישראל אשכנזי בן אליעזר, מורה ומדריך בעבודה חקלאית לחבריו חלוצי יסוד המעלה. ממנו "ראו ועשו, כמוהו גם נשאו וסבלו בדומיה". עלה ממושבה שליד בריסק ליטא, בהיותו בן 24 עם אשתו לאה אם שני ילדיו. כונתה 'לאה ישראלית' ונחשבה כאם ועקרת בית שאירחה למופת בתבשיליה המעולים ובת זוג טובה.
"אשכנזי היה איש שידע לצאת במערומיו כדי שלא ישדד, לחתור על רפסודה לחצות את ים סומכי הוא מי מרום עד לאזור ביצת החולה שם קטף קני סוף להכין בם את ביתו. גם יצא אל נהר הירדן בשיט וחזר עם עץ המתאים למוטות המעדרים וכלי החריש. לימד חרישה וזריעה והמתיישבים הפכו עצמאים ולא הצטרכו עוד עזרת פלאחים שכירים. חרש ונלחם בשודדים ביום ובלילה למד. ידע חרפת רעב יותר מפעם אחת ואת אימו גיטל פרנס בביתו עד מותה בגיל 95."
בנו, אשר לייב אשכנזי (1957-1880) היה איכר שפיתח עם בניו את ענף הפירות הנשירים המבסס את החקלאות במושבה יסוד המעלה. בערוב ימיו פיתח את ענף המכוורת. נכדו, צבי אשכנזי "איש לבבי וחזק שידיו-עשת, ידי פלאח גלילי למופת. בהיר מחשבה, קרבן 'החיפוש' של המשטרה והצבא הבריטים בארץ". נורה בעורפו ונפל בקרב נגד חיל הספר (ביום כ' סיון תש"ו, 1946) כשהגן על כפר גלעדי. אחותו, רבקה אשכנזי נישאה ליהודה גרינקר בן יסוד ויצאו להקים מושב עובדים בנהלל. רבקה גרינקר, איכרה ואם לאביבה ויזרעאלה, כונתה "אשת הברזל" של החינוך ההתיישבותי, בהתיישבות העובדת המרכז החקלאי עד שנות התשעים של המאה העשרים.
על לאה ישראלית נכתב:
"כך קראו לה ללאה אשת ר' ישראל אשכנזי, אישה צנועה מלאת מרץ ואהבה רבה לבעלה, לבניה, לבית ולכל אדם שבא לחסות בצל קורתו.
ביתה שימש סמל לניקיון וסדר. תבשיליה היו טעימים מאוד וריחם מושך לבב כל סרי ביתה. כן הייתה מסורה לחיות הבית והחצר, מטפלת בהם באהבה ובחיבה. הלול המסודר והגדול ביותר במספר העופות היה שלה.
מעטים היו המקרים של אי הבנה בינה ובין בעלה ר' ישראל אשכנזי. היה זה זווג נאה ושלם. ר' ישראל אשכנזי לא יכול היה לקיים מצוות הכנסת אורחים אלמלא רעייתו לאה שדאגה לכל מחסוריו של האורח, לפי טעמו ולפי הרגליו.
היו לה גם אורחים קבועים, הלא הם ספקי המושבה-החמרים-שמואל כריסנטי וחיים מאיר בר, ואורחים מבין השכנים. עבודה קשה ומפרכת הייתה מנת חלקה אך אף פעם לא התאוננה על כך. בשעות המאוחרות בלילה אפשר היה לראות אור מהבהב במטבחה הנקי. מרוב עייפות הייתה מנמנמת לשעה קלה בשעת ניקוי הבית או עיסוי הבצק וכאשר היו פונים אליה ואומרים לה "ערבא טבא לאה! מה זה את ישנה? הייתה מתעוררת בחרדה ואומרת שכל היום רועשים הילדים ומפריעים בעבודה ואין מספיקים לעשות דבר (היו לה הרבה נכדים) ובלילה כאילו להכעיס תוקפת אותה שינה וגם זה מפריע לה בעבודתה…."
מקור: נחשוני החולה – 'תולדות יסוד-המעלה ומיסדיה' תרמ"ג-תשי"ח 1883–1958 מאת א.מ. חריזמן בהוצאת "המועצה המקומית יסוד המעלה" ו"אגודת מי מרום", 1958. עמ' 200-193
ראה גם בלוג של בית דוברובין יסוד המעלה (1883) אחוזת דוברובין תמונות ומילים .
צאצאים:
- אשר לייב [1957-1878] רעייתו חיה רחל לוינזון. היו הורים לעשרה. בנם צבי נפל בהגנת כפר גלעדי בשנת 1946. בתם רבקה רעיית יהודה גרינקר
- שמעון [ 1880-? ] רעייתו אסתר מלכה
- אלתר חיים [ 1994-1898] רעייתו טאובה תמר רינגל.
- שמואל (סאם)
