בפקידות 1895-1885. נולד ביאסי (רומניה) בשנת 1872, נפטר בראשון לציון בשנת 1950. קיבל חינוך מסורתי. הועלה על ידי הוריו לירושלים בשנת 1883, ועבר עם משפחתו לראשון לציון בשנת 1884.
(*) עוזר גנן ומשתלם בחקלאות בראשון לציון בשנים 1887-1885; עוזר גנן וגנן במושבה בשנים 1895-1887. התאכר בראשון לציון בשנת 1895, והיה מראשי עסקני הציבור במושבה.
ראה: יודילוביץ, עמ' 430;
נולד ביאסי, רומניה, כ"א סיון תרל"ב (1872), לאביו מנחם מנדל ולאמו אסתר לבית הוכמן . למד שנים מעטות ב"חדר" ביאסי, ובשנת תרמ"ב עלה ארצה עם הוריו, תחילה ירושלימה, ובתרמ"ד עברה המשפחה להתנחל בראשון לציון. למד בבית-הספר של המושבה (ביתהספר העברי הראשון בארץ ובעולם) והיד, מטובי התלמידים המצטיינים.
כשגמר את בית-הספר יצא לעבודה בהדרכת הגנן הצרפתי קאווילאן , המדריך מטעם הבארון בחקלאות, בנטיעות וביקב, ואח"כ עבד כפקיד-עוזר תחת יד הגנן הנ"ל בכל ענפי החקלאות, בזריעות, בנטיעות וכוי. השתתף בפועל בנטיעת עצי-האקליפטוס הגדולים שליד בית-העם, שדרת הדקלים בגן הצבורי ("גן הנדיב") ועוד.
נשא לאשה את לאה בת נתן אברהם ברניצקי (היתה פעילה בהסתדרות הנשים המקומית, נשיאת כבוד של ויצ"ו בראשון לציון. לא"י עלתה בגיל 9. למדה בבית הספר הראשון שנוסד במושבה. נפטרה בראשון לציון, י"ד חשון תש"ז, בגיל 74).
בן 23 יצא משרות הבארון והתמסר לעבודה במשקו. נטע כרמים ופרדסים, בנה בתים – ובכל הצליח.
במשך שנות השלטון הטורקי היה מוכתר המושבה, שבמערכת המשטר והניהול הממשלתי בארץ היתה נחשבת כעין סניף של הכפר הערבי בית דגון וכפופה למרות המוכתר של כפר זה. על-ידי כך היו ענייני האכרים מסובכים מאד בדברים השייכים לסידור ממשלתי. אך הוא ידע לסדר את העניינים עם המוכתר של בית דגון ולחלץ את בני המושבה. היה חבר ועד המושבה, התייצב עם שמשון בלקינד בתרפ"ב (1922) בפני הממשלה הבריטית בירושלים בשליחות אלעד ואז ניתן למושבה מעמד של מועצה מקומית והוא נבחר כמה פעמים לחבר המועצה ומנהל המחלקה הכספית בה. השתתף ביסוד "קופה חקלאית" (הבנק של המושבה) והיד. מנהלה הראשון (תרפ"ג/פ"ד). בשנות תר"פ-צ"ב היה ראש "ועדת הכפר" ונציג המושבה בפני השרות הממשלתי לסידור הקרקעית ("סטלמנט") והביא תועלת רבה למען מדידות קרקעות המושבה וקביעת הגבולות והבעלות. פעמים אחדות נבחר למועצת היקב, לוועדת הביקורת של היקב, לוועד החולות, לוועד בית-הכנסת הגדול ובסוף נבחר לגבאי-כבוד בו. פעמים רבות הצליח כבורר מקובל על שני הצדדים לחסל סכסוכים בין בני המושבה לשביעת רצון הכל ולמנוע אותם מהסתבך במשפטים. וכן היה ראש הועד החקלאי במשך עשר שנים (1922-32).
צאצאיו: שלמה, משה, צבי, נחמיה, נתן.
תדהר, כרך 2, עמ' 666; שביט ועמיתיו, עמ' 23.